ראיון בלעדי של דוקטור כלנית הרשקוביץ שפורן עם הנהלת

מערכת עיתון "שישי בעיר"

ברוח העצמה נשית ובמסר עוצמתי לכלל הקהילה:

**************************

ד"ר כלנית הרשקוביץ שפורן – ביוגרפיה

נשואה ואם לשלושה – בת 42, רופאת ילדים מומחית בהתמחות על ניאונטולוגיה בבי"ח קפלן שברחובות. חברה באיגודים וארגונים מקצועיים – חברה בחברה הישראלית לפדיאטריה קלינית וחברת האיגוד הישראלי לניאונטולוגיה. הנ"ל מרצה בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים ומלמדת סטודנטים לרפואה, מתמחים ברפואת ילדים ומילדות בתחום רפואת הילדים והנאונטולוגיה, מעבירה קורסים בהחייאת היילוד וחברה בוועדה לאומית  למניעת דימומים תוך מוחיים בפגים וכו'.

_________________________________________

ברשותך, נתחיל מהשאלה שמקובל לשאול בסוף כל ראיון אך אשאל אותה בהתחלה! אשמח שתאמרי לי איזשהו מסר לנשים וילדות (בעיקר לנערות לפני צבא) שיקראו את הכתבה וגם להן יש רצון לשרת בתפקיד משמעותי בפן הרפואי ולתרום את חלקן לאחר מכן באזרחות?

המסר שלי לילדות ולנשים הוא שהן יכולות לעשות כל מה שהן מאמינות בו, רוצות בו ושיגרום להן לאושר ולסיפוק.
אין משהו שמגביל אתכן מעצם היותכן נשים,
אפשר להצליח לשלב חיים אישיים, זוגיות ומשפחה עם קריירה דורשנית כל עוד זה מה שאתן חולמות ורוצות .
אל תדחו למחר, אף פעם לא יהיה הרגע המושלם או הקל יותר.
תזכרו שאם זה לא נכון עבורכן, זה ממש לא חובה .
אין נכון ולא נכון. הנכון זה היכולת להגשים את החלומות שלכן גם כנגד מכשולים, להאמין בעצמכן להתמיד ולשאוף לאושר.

אם אבקש ממך לספר איך הכל התחיל, מה היית מספרת לי כרגע?

שאין רגע מסויים שזה התחיל.
זה תכונות של כוח רצון, נחישות , חתירה למצויינות התמדה שבאו לידי ביטוי מגיל מאוד צעיר והלכו והבשילו בהדרגה עד לרגע הנוכחי.

ממש מרגש. ובכל זאת, בשלבים של ההכנות לצבא. מה גרם לך לבחור בעתודה רפואית ביודעין שזו הקריירה של חייך?

אני חושבת שהבנתי שזה מקצוע עם משמעות מאוד גדולה ותמיד חפשתי בחיי משמעות נוספת- הזכות לעשות שינוי בעולם, לתרום למען אחר ואין משמעות גדולה יותר מהצלת חיים ועשיית טוב, הקלה על מכאובים וליווי ברגעי האושר הגדולים ביותר אך גם ברגעים קשים.
בנוסף היה לי ברור שזה מקצוע מרתק ומעניין.
כיום, שאני בתחום רפואת ילודים ופגים, זה מחדד ביתר שאת את הנוכחות והסיוע ברגעי האושר הגדולים ביותר כמו גם ברגעי משבר. המרחק הוא לפעמים מאוד קצר וזה מקצוע שמאפשר הצלת חיים על בסיס יומיומי.
כשאני נלחמת על חיים של תינוק אני לא נלחמת רק על ההווה , אני נלחמת גם על התגשמות העתיד. אם אני מצליחה במשימה, אני מאפשרת לחיים שרק התחילו לבוא לידי ביטוי, להתגשם ואולי מי מהתינוקות הללו נועד גם להטביע חותם בעולם. מכאן שיש לנו גם חובה בלתי מתפשרת להיות הכי מצויינים ומקצועיים שאפשר כי לא מספיק רק להציל חיים אלא צריך למנוע נזק ונכות ולאפשר איכות חיים ומימוש הפוטנציאל.

שאלה שהיא קצת יותר אישית, 

האם לדעתך יש דברים שלא היית מצליחה לעשות לולא משפחתך התומכת?

אני חושבת שתמיכה זה דבר מאוד חשוב.
לי היתה ויש תמיכה, אבל איני רוצה להתנות זאת בהצלחה כי מה שחשוב זה האמונה וההתמדה.
כשהייתי רופאה בבסיס חיל אויר מרוחק, בעלי היה נוסע את כל הדרך במכונית ישנה וחבוטה ומבקר אותי.
הזוגיות שלנו היא כזו שמאמינה בהגשמה של כל אחד מבני הזוג, ללא קשר למגדר שלו ואנחנו לא פועלים לפי הגדרות תפקיד מסורתיות. אין משהו בבית שרק נשים או רק גברים עושים. אנחנו מקרינים לילדים שלכל אחד יש את הכשרונות שלו ואת החוזקות שלו. אז נכון שבעלי נוהג יותר טוב ממני וגם יש לו חוש טכני יותר טוב ( אני תמיד צוחקת שיש לי בעיה בתפעול מכשירי חשמל חוץ ממכונות הנשמה שזו המומחיות שלי…)
אבל שנינו ננקה או נבשל, בתקופות עמוסות הוא יותר ממני. גם החלוקה בגידול הילדים שווה. לתקופות לא קצרות הוא לקח על עצמו להיות ההורה הפעיל יותר בגידול הילדים.
זה טוב בעיני שהילדים גדלו לדוגמא שאין הפרדה מגדרית בתחומי אחריות או ביכולת ההגשמה המקצועית. כך שכל אחד מהם יבחר בדרכו לפי רצונו ולא לפי מה שהמגדר מכתיב.
גם אבא של בעלי לקח חלק מלא בעבודות הבית.
ההורים שלי תמכו בי מגיל צעיר וגם ההורים של בעלי ואפילו סבא וסבתא שלו שיזכו לאריכות ימים. זו לא חולשה לבקש עזרה וההגדרה של סופר וומן בעיני היא לא לעשות הכול לבד.

ממש מרגשת. אני שומעת את מה שאת מספרת וכה שמחה שאני בחרתי בך להעברת המסר. הנאה צרופה, תודה לך על שיתוף הפעולה…

האמת שכשחולפות השנים וההורים מתבגרים העיקר התמיכה היא של הבעל,
כנראה לא יכולתי לבחור אחרת.
כנראה התאהבתי מראש באדם ישר, חרוץ, טוב לב שמאמין בשוויון ויש לו יכולת פרגון ותכונות של אבא נפלא ופעיל.
זה לא תמיד ורוד קסום וקל.
יש ביומיום הרבה עומס ועבודה קשה. העומס בעבודה שלי הוא לא רק פיסי, הוא גם רגשי וקשה להתנתק שחוזרים הביתה. האחריות היא גדולה ובפרט כמנהלת מחלקה היא מוחלטת והעבודה אף פעם לא נגמרת, היא יכולה להמשיך לשעות הערב והלילה , בחופשה או בחג
לפעמים הוא צוחק שהוא כבר חצי רופא מלשמוע את שיחות הייעוץ בלילה ושאולי יוכל לענות חלקית במקומי. יש משהו בדבריו 😅
גם הילדים חיים את זה. זה חודר לבית באופן בלתי נמנע וההפרדה היא לא מלאה. יש לזה מחיר אבל הם גם רואים דוגמא למסירות בלתי מתפשרת ולקיום שהוא עם משמעות גדולה יותר.

לסיום, שאלה נוספת, מה היית מאחלת לנשים שבאות ללדת בקפלן? מה הערך המוסף שגורם להן לבחור כל פעם מחדש בכל לידה להגיע וללדת אצלכן?

אני מאחלת להן שיצליחו להגשים את החלום שלהן ללדת בצורה שהן בחרו ודמיינו.
חשוב שידעו שאנחנו שם לנסות לעשות את מלוא המאצמצים בכדי שתהיה להן את החוויה הכי טובה.
אני רוצה לציין שהמחויבות הראשונה שלנו היא לבטיחות ולמקצועיות בלתי מתפשרת, בהיבט הטיפול בילוד, כי מטרת העל היא לצאת בידיים מלאות עם תינוק/ת בריאים. זה מעל לכול. בד בבד אנחנו מחוייבים לחוויות הלידה.

הצוות שלנו כולל שיתוף פעולה של רופאים, אחיות, יועצות הנקה, פיסיותרפיסטית, מרפאות בעיסוק, רוקחים, תזונאית, עובדת סוציאלית ופסיכולוגית. הרעיון הוא לתת שירות רב מקצועי שנותן מענה לתחומים רבים. אנחנו קשובים ליולדות, להורים ולחוויה שלהן/ם. יש מקום לתהליכי שיפור מתמידים. אי אפשר לשקוט על השמרים. תמיד צריך לשאוף לעוד יותר טוב, עוד יותר חדשני ועוד יותר שירותי. יש לנו עוד מקומות להגיע אליהם, להשתפר ולשפר בכדי שהחוויה תהיה אף יותר מצויינת. התחום הוא תחום מתפתח, חשוב כל הזמן להתעדכן ולשנות. אנחנו מאוד תומכים במדיניות של "אפס הפרדה" ובהנקה. תמיד הראיה היא לא של "נכון או לא נכון", אלא מה מרגיש נכון ונוח ליולדת. גם הגישה של רחצה (פחות רחצה, רחצה בעיטוף) והאכלה (מעבר גם של פגים לעקרונות האכלה גמישים יותר) השתנתה והפכה לעדכנית יותר.

בשתי המחלקות (ילודים ופגיה) יש דגש הולך ועולה על תקשורת ומעורבות הורית וכן, על טיפול תומך ומקדם התפתחות, שיטת קנגורו (החזקה עור לעור גם של פגים קטנים מאוד). בנוסף, הנושא הקשה לדיבור אך המאוד חשוב של מניעת סבל וכאב, בפרט בתינוק עם מחלה קשה, הוא נר לרגלינו.

הדלת שלי כמנהלת מחלקה תמיד פתוחה וכל הורה יודע שהוא יכול להכנס ללא צורך בקביעת מועד מראש מול המזכירה.
יש משהו מאוד משפחתי וחם במרכז הרפואי קפלן שמאפשר תקשורת ישירה ללא דיסטנס.

באמת יפה ורואים שנכתב מדם ליבך…

הרעיון של הצוות הרב מקצועי שעובד בשיתוף פעולה נובע מהתפיסה שצריך כפר שלם לגדל ילד אחד 😊

הרחיבי בבקשה

אני מאמינה שכדי להגיע לתוצאות טובות עבור הילוד/ פג והחוויה של ההורים צריך צוות שלם מהמקצועות השונים שעובד בשיתוף פעולה, ללא אגו או חיכוכים בין סקטוריאליים, בתקשורת טובה והרמוניה. צוות שבו כל אחד תורם מהידע שלו למטופל שנמצא במרכז.

_________________________________________

אנו הנהלת אתר "שישי בעיר" מוסרים תודה מיוחדת לדוקטור כלנית הרשקוביץ שפורן, על הראיון הנרחב ועל הזמן היקר שהשקיעה בכדי שהציבור הרחב ייחשף לפועלם של הצוות הרפואי, הסיעודי והפרא- רפואי בבי"ח קפלן. תודה נוספת לדוברות בי"ח קפלן ולגב' שני על שיתוף הפעולה!

לעדכונים שוטפים:*
מומלץ להצטרף לקבוצת הווצאפ – שישי בעיר >>
https://bit.ly/3KLgWIG

בברכה,
צוות "שישי בעיר"