פרשת שמיני
פרשת שמיני
"כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו"
בפרשתנו מפרטת התורה את סימני הבהמות והחיות המותרות באכילה ואותן שנאסר עלינו לאכלן. הסימן שהתורה נותנת לבהמה טהורה הוא – "מפרסת פרסה" ו"מעלת גרה".
כל דבר בתורה (מלשון הוראה) צריך לשמש לנו הוראת דרך בעבודת ה'. עלינו להפיק הוראות מעניין זה בפרט, שכן אחד מטעמיה של מצוות שמירת הכשרות הוא הכוונה למנוע מהאדם את ספיגת התכונות השליליות המצויות בבעלי-החיים שאינם כשרים. שהרי על ידי האכילה נעשה המאכל ל"דם ובשר" של האדם האוכל וכאשר הוא אוכל דבר שאינו כשר המאכל הופך להיות חלק מהאדם ומושך אותו למטה לעניינים לא רצויים .ומונע ממנו להרגיש עניינים רוחניים וקדושה .
מכאן אנו למדים גם בעבודת ה' הרוחנית הפרטית של כל אחד שאם התורה נותנת לנו סימן, שרק בהמה "מפרסת פרסה" ו"מעלת גרה" היא כשרה, מכאן שתכונות אלה של הפרסת פרסה והעלאת גרה הן תכונות נחוצות על מנת להתקדם בדרך העולה בית א-ל.
ההבדל בין בהמה טהורה לאינה טהורה
בעבודתו הרוחנית של האדם הוא נזקק הרבה לעשיית הבחנה בין 'בהמה כשרה' ל'בהמה טמאה'. ה'בהמה' – הלוא היא הנפש הבהמית שבקרבו, העוסקת בדברים גשמיים: אכילה, שתייה, שינה ויתר צורכי הגוף.
ישנו מצב של 'בהמה טהורה(כשרה)', כאשר עיסוק זה בצורכי הגוף נעשה לשם-שמים, על-פי התורה, כדי לעבוד את ה'; אמנם כאשר זה לא כך הגדר הוא של 'בהמה שאינה טהורה (טמאה)'- שהעניינים הגשמיים אינם משרתים את עבודת ה' ואף מפריעים להם.
לעיתים קל להבחין בין שני סוגים אלה, אך לעיתים לובש יצר-הרע אצטלא דקדושה ואז יש צורך ב'סימנים' מיוחדים כדי להבחין בכך.
שהאור יחדור
הסימן הראשון הוא: "מפרסת פרסה".יש 'פרסה' שמבדילה, באופן טבעי, בין הכוחות הרוחניים של האדם לבין הדברים הגשמיים. למשל, כשאוכלים ושותים, ולא משקיעים בזה מחשבה ורגשות כמו בלימוד תורה או תפילה.וזוהי מעין ה'פרסה' המפרידה בין רוחניותו של האדם לבין עיסוקיו הגשמיים.
אומרת התורה, שאף-על-פי- שצריכה להיות 'פרסה' שמפסיקה בין הרגש למעשה הגשמי ,עליה להיות 'שסועה'. כלומר: אף-על-פי שיש צורך בהבדלה טבעית בין הרוחניות לבין הגשמיות, חובה להשאיר 'שסע' שיאפשר לאור הנפש לחדור לתוך הגשמיות. אם הגשמיות מנותקת לחלוטין מהרוחניות, והאדם אינו רואה בעניינים הגשמיים כלי שבאמצעותו הוא משרת את הקב"ה – אין זה סימן טהרה.כלומר אין להתנזר לגמרי מהגשמיות ולומר שזה רק מפריע לעבודת ה' אלא יש לנצל את השימוש בהם כמנוף לעבודת ה' ואזי הם אינם מפריעים אלא מסייעים.
לא לוותר
דבר נוסף שיש ללמוד מ'מפרסת פרסה' הוא, שההליכה על הארץ (קרי: העיסוק בענייני ארץ) צריכה להתפצל לשניים, כמו פרסה שסועה, לשני כיוונים בעת ובעונה אחת: "ימין מקרבת ושמאל דוחה".
אדם עלול לנקוט קו של 'ימין מקרבת' וללכת רק לאורו. כשהוא רוצה לקרב יהודים לתורה, הוא מוותר פה ומוותר שם, כדי 'לקרב' את התורה אל האנשים (הפך הוראת התורה: "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" – לקרב את הבריות אל התורה ולא את התורה אל הבריות).
על כך אומרים לו, שסימן ה8:30טהרה הראשון הוא 'מפרסת פרסה' – לפעול תמיד בשני הקווים, גם ב'ימין מקרבת' וגם ב'שמאל דוחה'. במקום שצריך לקרב – מקרבים, ובמקום שצריך לעמוד על הוראות התורה – אין מוותרים.
חייבים מסורת
הסימן השני הוא "מעלת גרה".
כשבאים במגע עם ענייני ארץ, עם החיים הגשמיים, אי-אפשר להסתפק בבדיקה אחת של הדברים. יש לחשוב שוב ושוב, לברר ולבדוק, האומנם דבר זה נכון, האם נכונה דרך ההתעסקות עמו, ורק אז אפשר לעשותו.
הוראה נוספת יש להפיק מסימני העופות. הכלל בעופות הוא, שאין מסתמכים על הסימנים בלבד, אלא צריכה להיות מסורת ברורה שעוף זה כשר הוא.
ההוראה מכך: אסור לאדם להסתמך על שכלו האישי. הוא יכול ללמוד תורה, לדעת הכול, ועם זאת להידרדר לשאול-תחתית. דרושה מסורת – התמסרות אל רבי המוסר את התורה כפי שקיבלה מרבותיו, וזו הדרך הנכונה והבטוחה שלאורה אפשר ללכת בעבודת ה'.ועל ידי ההתקשרות לרבי שהוא "צייד" שבקי ויש לו מסורת ביצר הרע וכל התחפושות שהוא פושט ולובש יוכל האדם לנצח במלחמת היצר,ולהגיע לשלימות האישית שלו בעבודת הבורא יהיה-"טוב לשמים וטוב לבריות" ומצד הערבות שבעם ישראל פועל הוא עליה בכללות עם ישראל עד שזה מביא את העליה הכי גדולה של הגאולה על ידי משיח צדקנו ותיכף ומיד ממש .(מתורתו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח)
שבת שלום ומבורך הרב יחיאל עמר בית חב"ד לוד ,רמות
הדלקת נרות 18:56
צאת השבת 19:52
