לילה שגרתי בבא״ח חשמונאים, שעה מאוחרת. אני רואה מיניבוס מגיע לבסיס, מתוכו יוצאים כעשרים חיילים, כולם לבושים שחור לבן. אף פעם לא ראיתי דבר כזה. ממתי 20 חיילים באמצע אימון מתקדם נוחתים מאוחר בלילה על שחור ולבן? הסתקרנתי. הם רצו כולם לחדרים, ואני מתקרב אל המפקד שלהם.

מה, מאיפה הגעתם? המפקד מביט בעיניי ואומר לי מענדל, איזה סיפור. יש לנו חייל שהתארס. אתה יודע, לא תמיד החברים והסביבה מקבלים את הצעד הזה, של הגיוס. החייל מגיע למסיבת האירוסין שלו אבל אף אחד לא שם. שמענו את הסיפור. לא היה לנו ספק לרגע, קפצנו כל המחלקה לאירוסין. היינו היחידים שם. רקדנו ושמחנו איתו והיתה לנו שמחה אמיתית.

״מענדל״, אומר לי המפקד, בשעה שתיים בלילה. ״תכתוב את הסיפור הזה. תסביר לעם ישראל מה זה אחוות לוחמים.״

אני לא שופט. אנחנו בתקופה רגישה בעניין הזה. זה תהליך וזה יקח כמה שנים. רק רציתי לספר לעם ישראל מי הם הלוחמים של חשמונאים. גם רציתי שעם ישראל יבין כמה זה מורכב בשביל הצעירים החרדים להחליט החלטה כזאת.

הלכתי לישון עם תחושת גאווה גדולה. אלו הם חבריי בחטיבה. אלו הם לוחמי ישראל.

צילום: יואל אל נתן

עדכונים שוטפים:*🎯

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ שלנו

https://chat.whatsapp.com/CEVHvxUYCNrHUzlQ55jGZO?mode=ac_t

בברכה,

צוות שישי בעיר