יקירה רביבו בפנייה לנשות לוד לרגל יום האשה הבינלאומי: "חכמת הלב שלך - היא המשכן שאת בונה מדי יום" - שישי בעיר | חדשות רמלה לוד

בס"ד

נשות לוד היקרות,
יום האישה הבינלאומי מגיע השנה בשבת פרשת ויקהל – ואני לא מאמינה שזה מקרה.

בפרשה הזו מסופר על בניית המשכן. כשהקב"ה ציווה לאסוף תרומות – הציווי נאמר לגברים. אבל כשמגיע הרגע של המעשה בפועל, התורה מאירה משהו יוצא דופן: הנשים לא נצטוו ,ובכל זאת היו הראשונות. הן הביאו את תכשיטי הזהב שלהן בידיים פתוחות, טוו את צמר העיזים, ותרמו מעל ומעבר לכל ציפייה.

לא מתוך חובה – אלא מתוך חכמת לב
וכאן בדיוק נמצא הסוד: כשהתורה מתארת את מלאכת הנשים בבניית המשכן, היא משתמשת בביטוי יחיד ונדיר – "חכמת לב". לא רק מיומנות. לא רק טכניקה. אלא חכמה שיוצאת מפנים, מעמקים, מידיעה שהדבר הנכון ראוי להיעשות – גם אם איש לא ביקש.
האישה המודרנית, כמו אשת ויקהל, לא בוחרת בין עצמה לאחרים היא מחזיקה את שניהם יחד. עושה, נותנת, מקדמת – ובאותה נשימה שומרת על גרעין פנימי שהוא שלה לגמרי.

החיים של האישה הם פרדוקס חי: היא הכוח שמחזיק הכל – ולעיתים קרובות האחרונה שדואגת לעצמה. היא יודעת להקטין את עצמה כדי שאחרים יגדלו, ובאותה נשימה נושאת על כתפיה עולמות בלי שאיש יבחין. להיות אישה זה לדעת לחיות בין שני קטבים בו-זמנית: נוכחות מלאה לאחרים, ושאיפה שקטה להיות נוכחת גם לעצמך.

כשאני מביטה בנשות לוד – אני רואה בדיוק את "חכמת הלב" הזו.
נשים מכל עדות ותרבויות, מכל שכבות ורקעים, שיוצרות מהריבוי – עושר, ומהמורכבות – קהילה. שעושות הכול לעיתים קרובות בשקט, ללא תרועה, ללא תואר. לוד היא עיר של ניגודים ושל פלאים, ובתוכה הנשים הן לרוב הדבק שמחזיק אותה יחד.