משפחות שכולות הגיעו לאולפנת בני עקיבא צפירה וביקרו לראשונה בכיתות שהפכו לחדרי זיכרון עבור יקיריהן

"בזכות המיזם דמויות הנופלים ממשיכות לחיות": משפחות שכולות הגיעו לאולפנת בני עקיבא צפירה וביקרו לראשונה בכיתות שהפכו לחדרי זיכרון עבור יקיריהן

אתמול (ראשון) הגיעו משפחות שכולות לאולפנת בני עקיבא צפירה שבמושב צפריה, לאירוע מיוחד לקראת יום הזכרון. בין היתר הגיעו איריס חיים, אימו של יותם חיים ז"ל שנשאה דברים, וכן נציגי משפחותיהם של שאולי גרינגליק ז"ל, האחים הלל ויגל יניב ז"ל, אליקים ליבמן ז"ל.

הגעת המשפחות נעשית במסגרת מיזם "זכרון ושיר", אותו מובילה למעלה מעשור רכזת הספרות באולפנה והאחראית על מגמות הספרות בחמ"ד, מירי זנודה, אשר מחבר בין התלמידות למשפחות השכולות. התלמידות למדו על הנופלים ועיצבו בדמותם 14 כיתות אליהן הגיעו המשפחות ששיתפו בסיפורי יקיריהן.

בתווך נערך טקס מרגש בנוכחות ראש מנהל החמ"ד, הרב יוני סמואל, מנכ"ל מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא אלחנן בעלי תפקידים במשרד החינוך, קצינים בצה"ל, ראש האולפנה הרב אמיר אדרעי, צוות החינוך במקום, בוגרות האולפנה, ומאות תלמידות.

מירי זנודה, הציגה את סיפורי הנופלים, ונציגי משפחותיהן שהתקשו לעצור את הדמעות קיבלו דיוקן בדמותם שהכינו התלמידות וכן זר פרחים.

איריס חיים, שנשאה דברים במהלך האירוע, ציינה : "התכנסנו משפחות שונות ממקומות שונים בארץ שלא הכרנו זו את זו קודם לכן אך הגורל הפגיש בינינו- גורל שכפי הנראה אין יהודי בעם ישראל שלא יחווה כך או אחרת את ההגדרה 'משפחה שכולה'.

"כולנו מחוברים דרך שיר וזכרון, כולנו רקמה אנושית אחת. משפחה גדולה עם חיבורים שלא ניתן להסביר. אנחנו מחוברים דרך כאב, דרך גבורה, דרך גאווה ודרך עצב. אני אישית מקפידה לא להגיד את המילה 'נופלים', אלא 'עולים' כי הגיבורים שלנו לא נפלו אלא עלו והם שעלו מצווים עלינו את הדרך הזאת להיות יחד, לראות זה את זה דרך הלחנים המשותפים שלנו ולא דרך מה שמבדיל בינינו. מה שהכי מרגש אותי זה שאתן, הבנות, שלא הכרתן כל כך את הבנים שלנו אני מרגישה את האהבה הגדולה שיש לכן אלינו, אז תודה רבה".

נשיא המדינה, יצחק הרצוג, שלח ברכה מצולמת ואמר בדבריו: "זה המקום להזכיר ולהוקיר את החינוך לערכים וההשקפה הציונית-דתית שמעלים על נס את תורת ישראל, עם ישראל, ארץ ישראל, ומדינת ישראל. אתם בונים בניין עדי עד. זו תמצית בית המדרש הציוני-דתי שעוסק לא רק במה שנקרא 'נטל', אלא להפך- בזכות העוצמה לשרת, להגן ולבנות".

מנכ"ל מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, אלחנן גלט ציין : "בזכות הזיכרון שאתן, בנות האולפנה, מקבלות מהמיזם הזה, דמויות הנופלים ממשיכים לחיות. כמה קשה לי לומר את המשפט הזה וכמה אני מבקש מלב שבור, שמעגלים מעגלים מכירים את התמונות, את השמות, את הקהילות, את החברים, אבל אני מבקש לשתף אתכן בתחושה שלנו משפחות יקרות- שהעוצמה שאתן מקרינות מאפשרת לנו להעביר לנו לדור הבא את עוצמת הדמויות. משהו מהימים הגדולים האלה, שבין ניסן לאייר , בין יום הזיכרון ליום העצמאות, משהו בימים המרוממים שיש במלחמה הזו, הקשה, הכואבת, והמדממת, מוסיפות לדור הצעיר עוצמות".

מירי זנודה הוסיפה: " 'לחיות בתוך השיר' כתב נתן יונתן, ובאמת אנחנו כאן באולפנת בני עקיבא צפירה, באמצעות הכוח האלמותי של השירה שהיא נצחית, מנציחים את דמויות הנופלים, הגיבורים שלנו. הבנות כל כך מתחברות לעניין ואני רואה עד כמה זה מחייה את המשפחות ועד כמה יש מקום כאן למלא את החלל ולחנך לאורם של הדמויות. הזמנו 14 משפחות שבגימטריה זה י"ד, כי כולנו יד אחת בסימן של אחדות ותקווה. האחדות היא המפתח הקיומי שלנו".

תמר בר זכאי, תלמידת כיתת י', שהכינה עבודה על רס"ן ירמי כהן ז"ל, שנפל באסון המסוקים ציינה : בהתחלה ממש פחדתי מזה כי זה פרויקט גדול ומדובר בהנצחה של גיבור, אבל ברגע שהתחלתי נשאבתי פנימה ואני ממש שמחה שלקחתי בזה חלק. לראות את בת שבע, אימו של ירמי, מתרגשת מהפרויקט ומספרת על בנה, זה רגע מדהים שלא חשבתי שאחווה".

עדי שאנאנס, בוגרת האולפנה, שגויסה בעצמה במהלך המלחמה, ומקפידה להגיע לאירוע המרגש בכל שנה, סיפרה : "יש משהו ביום הזה שעם כל הזכרון והעצב הוא נותן תקווה ואור. יש על הבמה ימין ושמאל, חילונים ודתיים וזה מובן מאליו ולעולם לא יהיה פה רק כיוון אחד. וזה מאוד מיוחד שיש בית שנותן מקום כזה ומשמח שגדלתי במוסד חינוך שנותן במה לערכים האלו".