ב"ה
פרשת וירא
הכנסת אורחים אצל האבות הקדושים
פרשת וירא נפתחת בסיפור התורה על התגלותו של הקב"ה לאברהם אבינו בשעה שישב בפתח אוהלו, ועל שלושת האורחים שבאו אליו. רש"י, על-פי מדרשי חז"ל, מסביר, שהיה זה ביום השלישי למילתו של אברהם, ו"הוציא הקב"ה חמה מנרתקה, שלא להטריחו באורחים". אלא שאברהם הצטער מאוד שאין לו אורחים, ולכן הקב"ה שלח לו שלושה מלאכים בדמות אנשים בכדי שלא יצטער.
מספרת התורה, שכאשר ראה אברהם את שלושת האנשים, מיהר ורץ לקראתם, בעודו 'מתנצל' לפני הקב"ה על שהוא עוזב אותו לטובת האורחים. מכאן למדו חז"ל, ש"גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה".
אורחים אמיתיים או מלאכים?
כאן נשאלת שאלה פשוטה: הרי לאמיתו של דבר לא היו אלה בני-אדם, אלא מלאכים. מלאכים אינם זקוקים לא לאכילה, לא לשתייה ולא ללינה. ואמנם, המלאכים אכן רק השימו עצמם כאוכלים ולא אכלו בפועל מכל מה שהכין אברהם בעבורם. יוצא אפוא, שאברהם אבינו עזב את הקב"ה שלא כדין, כי רק הכנסת אורחים אמיתית "גדולה מהקבלת פני השכינה", ואילו כאן לא היה צורך אמיתי בהכנסת אורחים.
קשה להסביר זאת בכך שאברהם לא היה יכול לדעת שמדובר במלאכים, ולכן יש כאן לכל היותר שגגה, שהרי מדובר כאן באברהם אבינו! אם על כל צדיק נאמר "לא יאונה לצדיק כל אוון(רע)", על-אחת-כמה-וכמה אחד משלושת האבות, שעליהם נאמר "הן הן המרכבה", כלומר, שהם בדוגמת ה'מרכבה' הבטילה לגמרי לרוכב בה-הקב"ה!
גדר המצוות אצל האבות
הדבר יובן בהקדמת ההבדל המהותי בין המצוות שקיימו האבות לבין המצוות שלאחר מתן-התורה. כאשר אנו נוטלים היום קלף מעור של בהמה טהורה ועושים ממנו מזוזה או תפילין – נעשה הקלף הגשמי הזה לחפץ קדוש. כשאנו מגישים מאכל ומשקה לאורח, כחלק ממצוות הכנסת אורחים – שורה במאכלים הללו קדושה. לעומת זאת, למצוות של האבות לא היה הכוח לקדש את המציאות הגשמית ולהפכה לדבר שבקדושה. המצוות שלהם נשארו רק במישור הרוחני, הערכי, הנפשי.
גם האבות קישרו את מצוותיהם עם פעולות גשמיות, אבל הצורך בפעולות הללו היה דרוש רק כדי ש"מעשי אבות" יהיו "סימן לבנים"- כדי להעניק לנו כוח לקיים את המצוות שלאחר מתן-התורה. אולם המצוות של האבות לא קידשו את העולם הגשמי והחומרי ולא היו יכולות להפוך את הגשמיות לדבר קדושה.
המעשה הוא העיקר
על-פי זה מובן, שאצל האבות הייתה החשיבות העיקרית בכוונה הרוחנית, ולא בתוצאה, במעשה הגשמי, בניגוד לנו, שאצלנו העיקר הוא דווקא התוצאה הגשמית והעשייה בגדרי העולם הזה.
למשל, לאחר מתן תורה, יהודי שמכוון את כל כוונות התפילין, אך לא הניח תפילין בפועל- לא קיים את המצווה. לעומת זאת, אצל האבות היה המצב שונה- הדגש היה על הצד הרוחני, על הרגש והכוונה של האדם. מבחינה זו, אם כיוונו את כל כוונות התפילין – קיימו את המצווה בשלמותה, אף-על-פי שהמצווה לא נתקיימה בגדרי העולם הגשמי ,אך כמובן שלא נמשכה קדושה בעולם באותו הענין .
מצוות ברוחניות-רק בזמן האבות
על-פי העיקרון הזה מובן מדוע מבחינתו של אברהם לא היה דופי בהכנסת האורחים:
העובדה שלא היו אלה בני-אדם אלא מלאכים – הייתה פחות חשובה בימיו של אברהם, שכן העיקר בימיו היה הכוונה והרגש של האדם המקיים את המצווה ולא עצם הקיום בתוך המציאות הגשמית.
אברהם נהג כדין כשעזב את הקב"ה, כי מבחינתו זו הייתה הכנסת אורחים שלמה ואמיתית, שכן הוא עשה את כל התלוי בו, ומבחינת הרגש והכוונה והנכונות שלו – לא היה בזה רבב. רק לאחר מתן תורה עבר עיקר הדגש לקיום המעשי, ולכן בימינו חשובה עצם הפעולה יותר מהכוונה והרגש (אם-כי יש חשיבות רבה גם לכוונת המצווה ולקיומה מתוך אהבת ה' ויראתו, כדי להביא שלמות במעשה), אבל בימיו של אברהם זו הייתה מצווה שלמה בתכלית.
סגולה לבנים
אחד החסידים פנה לרבו בבקשה שיברכו בילדים ,ענה לו הרבי –"במה יזכה נער"? איך יזכה לנער,הכוונה לילדים.
"את אורחו"-כאשר יהדר בקיום מצוות הכנסת אורחים בגשמיות כפשוטה שיכניס אורחים לביתו.וברוחניות שיכניס יהודים נוספים תחת כנפי השכינה ע"י קירוב ליבם לאביהם שבשמים.ונזכה כולנו לגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו ותיכף ומיד ממש.(מתורתו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח)
שבת שלום ומבורך הרב יחיאל עמר בית חב"ד לוד,רמות .
הדלקת נרות 16:23
יציאת השבת 17:19
לעדכונים שוטפים:*🎯
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ שלנו
https://chat.whatsapp.com/HtDIwgScwIm5XpuS4CvmXU
בברכה,
צוות "שישי בעיר"