
אלעד שלום, בן עשרים ושמונה, מרמלה, עובד כאח בחדר הניתוח של אסותא רמת החייל ומשרת במילואים באגד יחידה מטכ"לי מתחילת המלחמה.
אלעד שלום, ספר על עצמך.
אני גר בשכירות ברמלה, כבר שנתיים. גדלתי במושב ליד אשדוד. עשיתי מסלול עתודה. השתחררתי באוגוסט שלפני המלחמה. התחלתי לעבוד באסותא בספטמבר, לפני המלחמה. הייתי שם חודש ברצף, ואז באוקטובר התגייסתי למילואים.
למה דווקא רמלה?
בחרתי ברמלה עוד בשירות הקבע שלי, ושירתי בניצנים, אני גר עם בן זוגי שעובד בשיבא, ורמלה הייתה בחירה מעולה עבור שנינו, באמצע.
למה בחרת דווקא את אסותא?
תחום חדר ניתוח זה תחום שמאוד עניין אותי. באסותא הודיעו שהם פותחים קורס על בסיסי – הקורס הזה הוא למעשה "ההתמחות" של אחים ואחיות, ממש כמו רופאים ורופאות, והוא נמשך שנה. כדי לעבוד בחדר ניתוח, צריך את לעבור את הקורס הזה. אז איפשרו לנו לעשות את זה דרך הצבא, מה שלא היה הרבה שנים. אני רציתי את ההזדמנות הזאת. וסיימתי את הקורס. הייתי אמור לגשת למבחן כמה ימים לאחר תחילת המלחמה, אבל הוא נדחה בגלל המצב. באמצע המילואים, ניגשתי למבחן ועברתי אותו. זה תחום שמאוד עניין אותי. במהלך הלימודים של העתודה, יש כל מיני התנסויות, ואחת ההתנסויות הייתה באסותא רמת החייל. קיבלו אותי למחלקה בזרועות פתוחות, יחס אישי והמון סבלנות. התרשמתי מהבטיחות ואיכות הטיפול בבית החולים – וידעתי שפה ארצה לעבוד.
למה סיעוד?
זה תחום שהוא מעניין ומשמעותי. אני אגיד שלפני הצבא רציתי ללמוד רפואת שיניים. והציעו לי את מסלול סיעוד במקום. ואמרתי שאני אלך ללמוד את המקצוע ומקסימום אלך אחר כך ללימודי רפואת שיניים. וכשהתחלתי את לימודי הסיעוד, הבנתי כמה המקצוע הזה משמעותי, לנו ולמטופלים והמטופלות. כמה אנחנו קרובים למטופלים ופשוט אמרתי שאני נשאר במקצוע. זה גם קורה בחדרי ניתוח, לפעמים יש סטיגמה שאין יותר מדי תקשורת עם המטופלים – אבל יש את הרגעים שלפני ואחרי ההרדמה, והקשר האישי והאנושי עושה את כל ההבדל. ממש לפני כמה ימים הצטרפתי לניתוח של מטופלת. פניתי אליה כדי להכין אותה לניתוח והיא הייתה מאוד לחוצה וחרדה. ישבתי מולה ודיברתי איתה בגובה העיניים. ניסיתי להרגיע אותה ולענות לה על השאלות בצורה נעימה וסבלנית. אותה מטופלת ביקשה שאחזיק לה את היד בשלב ההרדמה כדי להקל עליה. כך היה- הייתי שם עבורה, זה עשה לי הרגשה מאוד טובה ובעיקר גרם לי להבין שאני במקום הנכון עבורי.
מאז תחילת המלחמה אתה נמצא במילואים, כמעט ברצף. תוכל לשתף במה שאתם עושים במילואים? במסגרת מה שניתן לספר, כי חלק מהמידע מסווג.
מאז תחילת המלחמה אני משרת במילואים כמעט ברצף, במסגרת עתודת חיל הרפואה. אנחנו פועלים במבנה שמאגד מספר יחידות חיוניות – זיהוי חללים, יחידות פרמדיקים, איסוף תרומות דם, בית חולים שדה ויחידות קב"נים. היחידות שלנו לקחו חלק משמעותי במשימות שונות, החל מסיוע לפעילות פרמדיקים בגבולות, פינוי פצועים, ועד למעורבות בהעברת חטופים לבתי חולים. בנוסף, אנו עוסקים בזיהוי חללים במקרים מצערים, ובתמיכה נפשית שמעניקים הקב"נים ללוחמים וללוחמות.
זה די קשה, לשלב מילואים לאורך תקופה זמן ארוכה ועבודה.
זה מאוד מאתגר. השילוב בא מרצון שלי לחזור לאסותא. במסגרת המלחמה, התאפשרה מסגרת שילוב של מילואים ועבודה בגלל האורך שלה. כלומר בחלק מהשבוע אני באסותא ובחלק במילואים. זה היה חשוב לי לעשות את המילואים. זה מאוד קשה, זה בא לידי ביטוי גם בהשפעות על החיים האישיים.
מה אתה רואה בעתיד?
אני חוזר ביום ראשון למילואים. החזרת החטופים, החלמת הפצועים, עתיד טוב יותר.
אני רואה אופק של תקווה ועשייה. ביום ראשון אני חוזר למילואים. החזרת החטופים הביתה, סיוע בהחלמה של הפצועים, ובעיקר חתירה לעתיד בטוח ושקט יותר. התחושה היא שכולנו כאן כדי לבנות משהו טוב יותר, וזה נותן כוח להמשיך ולהשקיע כל מה שיש.
לעדכונים שוטפים:*🎯
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ שלנו
https://chat.whatsapp.com/HtDIwgScwIm5XpuS4CvmXU
בברכה,
צוות "שישי בעיר"