המרכז לתאטרון לוד נותנים ללוד את הלב והנשמה!

המרכז לתאטרון לוד נותנים ללוד את הלב והנשמה!

ראיון ראשון עם ארינה צימרמן, אשת חזון שמנהלת ומובילה כיום את המרכז לתאטרון לוד, במטרה להיות מוקד משמעותי לשינוי חברתי-קהילתי ותרבותי בעיר. בראיון בלעדי, צימרמן חושפת את החזון שלה להפוך את המרכז לתאטרון לוד ללב פועם של העיר, מספרת על ההישגים החלוציים שהובילה בשנים האחרונות ועל האתגרים שעמדו בדרכה. היא מציירת תמונה מרתקת של תאטרון שמשמש כמנוף לשינוי חברתי ולחיבור קהילתי בלוד. חשוב לה שאנו, תושבי העיר לוד, נכיר, נבין ונבוא לקחת חלק במפעל התרבותי שהיא מנהלת.
בלעדי ל"שישי בעיר"
ארינה צימרמן, נכנסה בשנה האחרונה לנהל את המרכז לתיאטרון לוד, עמותה שהתמודדה בשנים האחרונות עם אתגרים רבים ובראשם, פטירתה בטרם עת של מייסדת העמותה היקרה, פנינה רינצלר ז"ל. ארינה, שעברה ללוד ופועלת בעיר כבר למעלה מעשור בתחומים של אמנות, מנהיגות, יזמות, חינוך ושינוי חברתי, לקחה על עצמה את האתגר הגדול ובשנה האחרונה פועלת ללא לאות לשקם את העמותה ולהפוך אותה למוקד שינוי משמעותי. בעבודתה המסורה, ארינה צימרמן פועלת בשנה האחרונה להגשים מטרה זו – באמצעות פרויקטים מעצימים, המשלבים אמנות, חינוך וקהילה, היא מנגישה את האמנות לתושבים מכל רחבי העיר ומובילה תהליכי צמיחה אישיים וקהילתיים. עם חזון מחודש ומרתק לעתיד, צימרמן ממשיכה להוביל את התאטרון לפסגות חדשות, להפיץ את כוחה המרפא והמחבר של האמנות ולהשפיע לטובה על חייהם של תושבי לוד.

"נחשפתי למוזיקה בגיל צעיר, אך כבת למשפחת עולים חדשים שהתמודדה עם נסיבות חיים מורכבות מאוד, חשבתי בתור ילדה שאין לזה מקום. היום, אני יודעת שהאמנות מצילה חיים. וחייבים לתת לה מקום"
במהלך הדרך נאלצה צימרמן לעזוב את המוזיקה ובמאמצים רבים להתקבל ל"תארים רציניים" – משפטים ומדעי המחשב, מתוך מחשבה שזה מה שיציל את המשפחה שלה ויבטיח להם עתיד טוב יותר. רק לאחר סיום 4 שנות לימודים קשות מאוד, גילתה שהתשוקה למוזיקה ולאמנות לא הלכה לשום מקום.
בעיניים בורקות, מספרת ארינה על מפגש מקרי ומשנה חיים עם תאטרון פלייבק, תאטרון ייחודי שעוסק בסיפורים האישיים של המשתתפים בו. "המפגש הזה החזיר אותי לייעוד שלי ולמקום הטבעי שלי – לעסוק באמנות בכל דרך, ובעיקר לאפשר לכמה שיותר אנשים סביבי לעסוק באמנות". התאטרון מבחינתי הוא גג ופלטפורמה לכל האמנויות באשר הן. כל אדם יכול וצריך לעסוק באמנות. כל אחד יכול לפתח את יכולת ההבעה והאומנות שלו ולבוא לידי ביטוי על במת התאטרון. במיוחד בימים אלו, אני מאמינה שזה הדבר החשוב ביותר להתרכז בו, כחברה, כעיר, כקהילה. יש בעיר לוד כישרונות מדהימים ואמנים מקומיים יצירתיים ואני רואה בזה שליחות – להמשיך לפתח ולגדל דורות חדשים וצעירים שמכירים ועוסקים באמנות.
בשנה האחרונה, ובמיוחד על רקע מצב החירום, ארינה יזמה תכנית דגל ייחודית – תכנית לפיתוח חוסן אישי וקבוצתי באמצעות כלים של תאטרון פלייבק ופסיכודרמה לבתי ספר. ארינה: "למרות הנסיבות המאתגרות ובזכות עבודה קשה של המרכז לתאטרון לוד והמנחים הייעודיים שגייסתי לתכנית, ובפרט עם שותפה יקרה – ים אוריה–שליו, מטפלת ותיקה בפסיכודרמה, הצלחנו לבנות תכנית ייחודית ומותאמת למצב ולהפעיל אותה יחד עם מנחים נוספים ב-11 מסגרות חינוכיות ברחבי העיר. במגזר החילוני, החרדי והערבי. הדבר המדהים שראינו היה, שבזכות ניהול מקצועי של התכנית והכשרה ייחודית שעברו המנחים, בכל המסגרות זכתה התכנית להצלחה גדולה, אפשרה ל-11 צוותים חינוכיים להיחשף לאפקט העצמתי של כלי התאטרון בשדה החינוכי ול-90 ילדים בעיר לעבור תהליך עצמתי כיחידים, כקבוצות וגם כבתי ספר שהתגייסו ונרתמו לתהליך המרגש. למעשה, יש לתכנית הזו אפקט עצום. אתן דוגמא – המורה לאנגלית באחד מבתי הספר, ניגשה אלי בסוף התכנית ואמרה לי: 'התלמידה שמשתתפת בקבוצת התאטרון לא הסכימה לעשות באנגלית כלום מתחילת השנה, ואחרי שהתחילה את תכנית התאטרון, קיבלה בטחון והתחילה להשתתף באנגלית!'."
"בבית ספר אחר, היועצת שיתפה, שבזכות התכנית, הקבוצה הצליחה לתת מענה משמעותי לתלמידות שעל פי רוב מרגישות 'שקופות' בחברת בנות גילן, והיא נתנה להן מקום לביטוי עצמי ומסוגלות עצמית גבוהה. סיפור מרגש אחר היה שיתוף של ילדה שרק עברה לעיר על רקע משבר משפחתי ומאוד חששה מהמעבר. היא שיתפה איך התכנית סייעה לה לרכוש ולהכיר חברות חדשות ולהרגיש שייכת. זו מבחינתי הוכחה מטורפת של הצלחת תכנית החוסן והשפעתה ההוליסטית על המשתתפים בה."

סיפורים דומים חזרו על עצמם בכל המסגרות החינוכיות בהן פעלה התכנית – במגזר הכללי, המגזר הדתי, במגזר החרדי ובמגזר הערבי. את הפרויקט הזה ארינה ניהלה בשת"פ מוצלח עם רפי לולו (תכנית 360) ואגף הרווחה בעיר שהיה שותף מלא ומשמעותי להצלחת התכנית.
במקביל התקיים מופע תאטרון פלייבק כהפוגה לקהילה בחודשי המלחמה הראשונים, כשת"פ עם ההתחדשות העירונית שהתקיים במרכז דנוור. היא משתפת כמה היה מרגש לארח וליצור ערב קהילה ייחודי יחד עם שחקני קבוצת הבית שלה מזה 20 שנה – "החבר'ה מאיכילוב".
שת"פ נוסף ומיוחד מאוד קרה עם מוזיאון הפסיפס בעיר. במסגרת תכנית דגל לילדי בני מצווה במוזיאון, עם יום שיא שתוכנן עבורם, המרכז לתאטרון ייצר סדנת עמידה בפני קהל ייחודית ומותאמת, ו-90 נערים בני 13 עברו סדנת תאטרון עוצמתית ומיוחדת, שכולם השתתפו בה. זו הייתה עבורם חוויה חיובית של בגרות, הובלה, מנהיגות והרבה מאוד כיף.
אחד הפרויקטים הכי מרגשים עבורה הינו שיתוף פעולה עם שתי קבוצות של מכורים-נקיים פה בעיר, יחד עם אושרת אהרון, מנהלת היחידה לטיפול בהתמכרויות. היא מחמיאה ליחידה ומשתפת אודות הצוות המדהים שפשוט מציל חיים של אנשים. "היה כל כך מיוחד לפגוש קבוצת גברים בגילאים משתנים שלוקחים אחריות על החיים שלהם, בוחרים בשינוי גם כשהוא קשה, מתחייבים לדרך. בעיקר ראו ארינה וצוות המנחים שעבדו איתה במו עיניהם, איך הכלים של התאטרון סייעו להם להכיר ולהתגבש כקבוצה, לחשוב על מטרות משותפות ועל המסע המשותף שלהם לגמילה ולחיים בריאים.
את המרכז לתאטרון לוד הקימה אישה מוכשרת ויקרה – פנינה רינצלר ז"ל, חברה וקולגה למקצוע (עוד מימינו המשותפים בתל אביב), שהתמודדה עם מחלה קשה. למרבה הצער למרות מאבק עיקש שלה, פנינה שלנו נפטרה. עם מותה הטראגי, פעילות התאטרון נעצרה, ולמעשה העמותה עמדה בסכנת סגירה מיידית. ניהול עמותה טומן בחובו אחראיות רבה, כרוך בעלויות כבדות ועמידה בדרישות ונהלים ובעיקר דורש משאבים תקציביים רבים – אשר לא היו בנמצא. כשהגיעה אלי ההצעה לקחת על עצמי את ניהול העמותה, זה הגיע כמעט עם התנצלות, שכן מצב העמותה חייב את המנכ"ל הנכנס למלא תפקיד זה ללא שכר, כשעיקר תפקידו הוא להחיות ולשקם את פעילות התאטרון כשאין משאבים. כאימא לשני ילדים קטנים, שצריכה גם לפרנס בית, הייתה בהחלט גם התלבטות. אני כנראה אדם אופטימי מאוד…כי למרות ההתבלטות ועם אמונה פנימית עמוקה שזה פשוט חייב להצליח, לקחתי על עצמי את האתגר והעמותה עשתה כברת דרך כל כך גדולה בשנה הזו. וזה מאוד מרגש.
שבועות בודדים לאחר כניסתה לתפקיד, פרצה בשבת בבוקר המלחמה האיומה שנמשכת עד עכשיו. התאטרון יושב בתוך מקלט ברחוב רחל אלתר 17 ובשעת בוקר מוקדמת, עזבה את ילדיה עם אביהם בבית ורצה לתאטרון לפתוח אותו, הפעם כמקלט לתושבים. "מרגע זה התגלגלנו לתקופה מורכבת בתאטרון. התמודדנו גם עם תופעות ונדליזם, כשבמשך השבועות הראשונים, אנחנו מאיישים את המקלט, כולל לינה בלילות, על מנת לשמור עליו".
לטובת צמיחת התאטרון, צימרמן החלה לפעול מול מנכ"ל העירייה, למצוא לתאטרון בית חדש שיהיה נגיש לכולם (היום לתאטרון יש מדרגות בירידה) ובמיקום מרכזי, בחלל שיותאם וישופץ לצרכי תאטרון ויאפשר לעמותה להגשים את מטרותיה לטובת העיר כולה ואף להוות מוקד משיכה לאוכלוסייה מכל אזור המרכז והשפלה להגיע ללוד – לפתח דווקא כאן בלוד, אמנות בכלל ותאטרון בפרט.
האם יש לך תכניות לשיתוף פעולה עם גופים אחרים בלוד?
"כן בהחלט. אני מאמינה גדולה בשיתופי פעולה שיוצרים רווח כפול ומשולש. לדעתי, הכלים של התאטרון צריכים להיכנס לכל מסגרת – החל מחוגים לילדים ונוער אצלנו ובשלוחות של מתנ"סים בעיר, עובר דרך הכשרות מיוחדות לצוותים חינוכיים ותכניות ייעודיות לאוכלוסיות שונות. אני כבר מדמיינת את התכניות השונות שאפשר לתכנן לחיילים שמתאוששים מפציעות, במטרה לשקמם ולהחזירם לחיים מלאים."
אלו ערכים את מביאה עמך?
" בעיקר מעורבות, אכפתיות, אותנטיות, עשייה מקצועית בלתי מתפשרת, ובמיוחד הערך של 'לא לוותר', הם נר לרגליי. אלה הערכים שאני מעבירה לילדים שלי, לתלמידים שלי, ובעצם לכל מי שאני באה איתו במגע."
ספרי על שיתוף הפעולה בינך לבין עיריית לוד. האם יש מישהו שניתן לציין במיוחד? האם ניתן לשפר את הקשרים והעזרה של העירייה?
העירייה, ובפרט אורית עופר, מנהלת אגף התרבות, כמו גם גורמי מקצוע נוספים בעירייה, הם בהחלט שותף חשוב ומשמעותי ביותר לאורך הדרך. התאטרון ייצר עבור הרשות הצגות מקוריות במשך שנות פעילותו, לקח חלק בפסטיבלים שונים, כגון – 'פסטיבל במזרח', עם הצגות כמו: 'קונוס מסוכר' ועוד. אין לי ספק ששיתוף פעולה חשוב זה רק יגדל ויעמיק בשנים הקרובות.
מהן התוכניות שלך לעתיד בעיר לוד?
"בכוונתי להפוך את המרכז לתאטרון לוד לאבן שואבת, לבית לאמנים, למקום שיגדל קהילה מקומית שמכירה בערך של אמנות. אמנות מקומית, אמנות רב תרבותית, שמייצרת בעצם שפה ייחודית ואחרת לעיר כולה. שפה שמחברת. שפה של הלב. זה החזון שלי. זו המטרה שלי, ולשם אני מובילה את העמותה. כמובן שלא נצליח לפעול ללא תקציבים ועל כן אני מתכננת לפתח את התחום של גיוס משאבים עבור פעילות העמותה".
בהצלחה. הצלחתך, היא הצלחתנו!

בלאגן של אהבה
גם השנה המרכז לתאטרון לוקח חלק בפסטיבל שיזמה קבוצת המנהיגות – במסגרת תכנית של המשרד לפיתוח נגב גליל שניהלתי כאן בעיר בשנתיים האחרונות, ובאמצעות תקציב של המשרד לפיתוח נגב ובשת"פ עם ארגון יהל ומרכז הצעירים וגופים נוספים בעיר, יזמנו פסטיבל אמנות מקומי שמבוסס כולו על אמנים מקומיים. הפסטיבל היה כ"כ מוצלח, שהשנה הוא קורה בפעם השנייה, בהובלת ובתמיכת העירייה. ביום חמישי הבא 29.8 אנו מעלים את ההפקה המקורית של המרכז לתאטרון לוד, "בלאגן של אהבה" – קומדיית טעויות מצחיקה, שמשלבת אומנויות במה שונות, הצגה סוחפת ומצחיקה לכל המשפחה.
ההצגה תתחיל בשעה 19.30 ולפני זה יהיה הפנינג מדהים עם סדנאות שונות ודמויות שטח. תבואו, יהיה כיף ומיוחד מאוד!