"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה' לאמר "

ארבע פרשיות בספר שמות עוסקות בבניית המשכן וכליו: בפרשיות תרומה ותצווה מפורטים הציוויים של הקב"ה למשה בדבר בניית המשכן וכליו, ובפרשיות ויקהל-פקודי מסופר על העברת הציוויים לעם ועל ביצוע ההוראות בפועל, בעשיית המשכן וכליו.

כך נפתחת פרשת ויקהל – משה רבנו מקהיל את כל העם ומוסר לבני-ישראל את דבר ה': "קחו מאיתכם תרומה לה'… זהב וכסף ונחושת". בהמשך מגוללת הפרשה את תהליך בניית המשכן, ובפרשת פקודי בא הסיכום של כל המלאכה ושל הביצוע הסופי.

בין הוראה לביצוע

אולם ארבע פרשיות אלה אינן כתובות ברצף אחד; יש פרשה אחת המפרידה בין ציווי ה' לבין הביצוע בפועל. זו פרשת כי-תישא, הכתובה לאחר פרשיות תרומה ותצווה ולפני פרשיות ויקהל-פקודי, ובה מדובר על עניינים אחרים.

יתרה מזו: לא זו בלבד שפרשת כי-תישא אינה עוסקת בענייני המשכן, היא מספרת על אירועים המנוגדים תכלית ניגוד לעניין המשכן ולהשראת אור ה'. האירוע המרכזי המתואר בה הוא חטא העגל, אותו חטא שכל הדורות, עד דורנו זה, עדיין משלמים עליו וסובלים בגינו. ונשאלת השאלה, מדוע קבע ה' את סיפור חטא העגל דווקא באמצע הפרשיות השמחות, העוסקות בעשיית המשכן?

זהירות!!! יצר הרע לפניך..

בכך יש מסר חשוב בעבודתו של יהודי לקונו(הקב"ה). מלאכת המשכן רומזת לתפקידו של יהודי לעשות את עצמו ואת העולם שסביבו ל'משכן' להשראת השכינה. הקב"ה מצווה כל יהודי: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – בתוך כל אחד ואחד.

אלא שבין הציווי האלוקי ובין הביצוע בפועל יכולים להיכנס עניינים שמפריעים למילוי רצון ה'. בדיוק בנקודת-התפר הזאת – בין ההוראה מהקב"ה ובין מילוי ההוראה – עלול לחדור היצר הרע ולגרור את האדם לעניינים המנוגדים בתכלית לעניינו של המשכן.

ציווי משה הינו הבטחה

לעומת זאת, כאשר הציווי האלוקי יורד ונמסר לעם על-ידי משה רבנו – הדברים עוברים מיד לביצוע בפועל, בלא שום הפסק של עניינים אחרים. גם אם יצר הרע מנסה להתערב ולהפריע, הוא יכול רק לעכב את עשיית המשכן בכמה ימים, אבל בסופו של דבר העניין יסתיים בהצלחה.

הציווי שנמסר על-ידי משה רבנו – וכך בכל דור, על-ידי ה'אתפשטותא דמשה' שבכל דור שמתלבש בנשיא אותו הדור   – יש בו כוח של הבטחה, שהציווי אכן יתבצע בפועל ובני-ישראל ימלאו את רצון ה' ויביאו לידי "כבוד ה' מלא את המשכן". זה הרמז מהעובדה שפרשיות ויקהל ופקודי מחוברות ברוב השנים – כדי להמחיש שאין שום הפסק בין הציווי של משה רבנו ובין סיום מלאכת המשכן בפועל ממש.ויהי רצון שתקויים ההבטחה האלוקית – " ומלאה הארץ דיעה את ה' כמים לים מכסים" בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו תיכף ומיד ממש. (מתורתו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח)

שבת שלום ומבורך

הרב יחיאל עמר בית חב"ד רמות לוד

הדלקת נרות  17:25

יציאת השבת  18:25