המתנדבים בעם: יוליה אש אישה טובה באמצע הדרך

"אני ציונית בנשמה. אנחנו מדינה שזקוקה למתנדבים, ואני פה בשביל לתת". כך אומרת לנו יוליה אש, אשר עלתה לארץ לפני 33 שנים, היישר לעיר לוד. הנסיבות והבעל הביאו אותה לרחובות, אבל היא מתנדבת כבר למעלה מ-13 שנים במשטרת לוד ואומרת: "מפקד התחנה, ששי שלמה, הוא מפקד חזק, מעורב מאוד, עם ידע עצום על העיר ועל האוכלוסייה. אין אירוע שקורה בעיר, בו לא רואים אותו. לפעמים אני אומרת: מה, לבן-אדם אין חיים?"

יוליה אש, בת 42, נשואה ואם לשניים, אחות, מתנדבת כבר 13 שנה במשטרת לוד, למרות שבשנים האחרונות היא גרה ברחובות. יוליה נשואה לאלכס, שעובד במחלקת הביטחון בבית החולים וולפסון, ואימא לגיא (16) ויונתן (11), מנהלת הסיעוד במרכז הגריאטרי "בית רחל ליצ'ק" באחווה, סמוך לקריית מלאכי.
יוליה היא לודאית במקור. היא עלתה לארץ לפני 33 שנה, היישר ללוד. גדלה ולמדה כאן, וההורים שלה עדיין גרים כאן. את שירותה הצבאי היא עשתה במשטרת ישראל כשח"מית (שירות חובה במשטרה). לאחר שסיימה את השירות, למדה באוניברסיטת ירושלים. "כולנו במשפחה מאוד ציוניים, מאוד אוהבים את המדינה ומתנדבים. גם אבא שלי מתנדב עם קשישים, ואנו מאמינים שזה מה שצריך – לתת ולתמוך במדינה שלנו. אחרי הלימודים החלטתי להתנדב במשטרת לוד כי ראיתי את המצוקה שיש בה. לוד היא עיר מעורבת, חיים בה גם יהודים, גם נוצרים וגם מוסלמים. העיר מתמודדת עם אתגרים לא פשוטים, והכוח המשטרתי זקוק לתגבור ממשי, כדי לתת מענה לאזרחים. מערך המתנדבים חיוני מאוד לתפקוד המשטרה. כשנכנסים למערך ההתנדבות, עוברים מספר קורסים בהם מלמדים איך להתמודד עם מצבים קשים. כאשר אנחנו יוצאים לשטח, אנחנו על מדים. מבחינת האזרחים ומבחינת השוטרים, אנו שוטרים לכל דבר. הפכנו למשפחה גדולה, כשאחד למען כולם וכולם למען אחד. אנחנו שם אחד בשביל השני, גם בשטח וגם בחיים האישיים".

אחד המקרים הקשים ביותר שחוותה יוליה במסגרת התנדבותה, היה אירוע ירי בו נרצחה בחורה צעירה לעיני ילדיה הקטנים. היינו הכוח הראשון שהגיע לזירה, ופה הייתי צריכה רגע להחליף את הכובע, משוטרת לאחות. עשינו החייאה עד שהגיע כוח מד"א. זו סיטואציה קשה מאוד, כי ילדיה עמדו שם עם אמא שלה ואבא שלה. כולנו מבינים שהיא איננה ועדיין עושים את מאמצי ההחייאה. זה היה אירוע טראומתי. את חושבת איך בנס שלושת הילדים לא נפגעו, הם היו ממש לידה. היה קשה להסתכל בעיניים של האימא של הנרצחת, שהבינה שכל מה שאנחנו עושים לא יעזור, כי בתה כבר איננה".
"אני מתנדבת כבר יותר מ-13 שנים. אנו עושים מעל ומעבר – כל שלאל ידנו, כדי לתת לאזרחים ביטחון מרבי. יש גם כוחות מקבילים, תגבור מתחנות אחרות. אני מאמינה שהמפקדים רואים את המצוקה ומצליחים לייצר תחושת ביטחון לאזרחים. אנחנו מגיעים לכל אירוע, עומדים בזמנים ונותנים מענה לכל אזרח שצריך אותנו".
"היה מקרה בו הוזעקנו בעקבות קשישה שלא ידעה איפה היא, לא הייתה צלולה בדעתה. מצאנו אצלה ביד טלפון הכי פשוט, של פעם, ניסינו להתקשר הביתה ואף אחד לא ענה. איכשהו ברוסית הצלחתי להבין איך נראה הבית שלה, היא תיארה אותו בפרטים והאמנו שאנחנו יכולים לעזור לה. בשלב מסוים אנחנו מגיעים לאיזשהו בית שנראה כמו מה שתיארה ורואים שם סבא עם מקל, נמוך קומה, שמחפש משהו. הוא אמר לנו: 'אני מחפש את אשתי שהלכה לאיבוד, היא דמנטית ואני חושש לחייה'. הרגע הזה בו הוצאנו אותה בזהירות מהניידת היה הדבר הכי מרגש. הוא התחיל לבכות, חיבק אותנו והודה לנו. אלה מסוג הרגעים שאת אומרת לעצמך: בשביל זה אני כאן".
"לוד היא עיר קטנה. יש את המש"קים שנמצאים בשכונות, ואני חושבת שאין תושב שלא מכיר את המש"ק שלו. יש לנו קשר אישי ותמידי איתם, באמצעות טלפונים ניידים, וזה מאוד עוזר לנו בתקשורת עם האוכלוסייה המורכבת. יש כל הזמן יחידות מיוחדות שמגיעות לתגבור העיר באופן קבוע, גם למבצעים ולחיפושים. יש כוחות מאוד גדולים שמוזרמים לעיר בעת הצורך.

"רכז המתנדבים שלנו, רותם אפרת, הוא כמו האבא של כולנו. הוא יוזם בעזרת המתנדבים מבצעים עצמאיים, באישור מפקד התחנה כמובן. לא פגשתי רכז מתנדבים כמוהו, דואג לכולם, גם באמצע הלילה. תתקשרי אליו, והוא שם בשבילך, לקום לעזור לנו, להיות שם איתנו".
“אני מתנדבת בימי חמישי בדרך כלל, לרוב עושה משמרת שלמה, יחד עם משמרת סיור. אני לעולם לא עוזבת, לפני שהמשמרת הבאה מגיעה. אם יש אירוע חריג, אני נשארת יחד עם הצוות שלי. אם יש משמרת נוספת שבה חסרים שוטרים, אנחנו נותנים יד לסיור. אני לא היחידה שעובדת, לא היחידה שהיא אמא, יש הרבה אימהות והרבה אבות. אנחנו שם בשביל לשמור על הביטחון של ציבור התושבים בלוד, אבל גם של המשפחות שלנו".
מה מניע אותך?
"אני ציונית בנשמה. אנחנו מדינה שזקוקה למתנדבים, ואני פה בשביל לתת. החלום שלי – לראות את העיר שבה גדלתי פורחת, שמשטרת ישראל תהיה הרבה יותר חזקה, גם מבחינת שוטרי קבע וגם מבחינת המתנדבים, שהילדים שלי יוכלו להתנדב גם, היכן שהם יבחרו, אם במשטרה, אם במד"א, אני חושבת שההתנדבות חיונית למדינה שלנו, ואין זה משנה היכן אתה מתנדב. העיקר לתרום ולהרגיש שייך. כי אין לנו ארץ אחרת".