"לא נשכח ולא נסלח" – סיכום אירועי ערב יום השואה בעיר לוד
מאת: הגב' לינוי פייזייב - מנהלת אתר חדשות "שישי בעיר"
היום, יום הזכרון לשואה ולגבורה, קהילת תושבי לוד התייחדה עם זכרם שלבני עמנו, הנספים בשואה.
ציטוט מתוך נאומה של מנהלת בי"ס זבולון המר בגני אביב:
"ביום זה אנו עצרנו את שעון החיים שלנו, כדי לזכור בעצמנו וכדי להזכיר לעולם.
כיום בישראל חיים 147,199 ניצולוי שואה, 462 מתוכם חצו את גיל ה- 100. מידי שנה הולך ומתחדד הצורך לשימור סיפורי ניצולים של דור הולך ונעלם.
השנה בחרנו לספר את סיפורי המרגש של חיים ברכיהו ז"ל ( סבא של המורה רעות צדקני) והוריו: יוסף, אסתר וסבתא חיה שעבר את השואה.
סיפור חייו האישי חושף עולם המכיר את החושך ואת תחתית המרתף, אך מסרב לאבד תיקווה ומצליח לברוח. תלמידי ומורה בית החינוך זכו למעמד משמעותי ומיוחד כאשר הגיעה לבית הספר נחמה עזרא ביתו וחיברה את הילדים לחיים שעבר ועל הזוועות שחווה כילד עד שהגיעה לארץ ישראל.
הטקס גולל את סיפור חייו בהצגה וריקודים מרגשים עד דמעות.
שיא הרגש היה כאשר כל צאציו של חיים ברכיהו עלו לבמה לשירת התיקווה.
נסיים בדברי המרגשים של מנהלת בית הספר איריס נעים: "מדינת ישראל היא נצחון ההסטורי שלנו… אין לנו ארץ אחרת- על כן ראוי לשמור עליה, ראוי שנחיה בה מתוך תחושת אחדות ואהבה, פשטות, עזרה לזולת, שנדעלהעריך את הבית הלאומי שניתן לנו כאן, להלך בו בזקיפות קומה, להיות עם חופשי בארצנו.
תודה לכל המכובדים שכבדו אותנו בטקס המרגש:
לראש העיר, עורך דין יאיר רביבו , לסגני ראש העיר: יוסי הרוש וגיל חדד, לחברי המועצה, לניצולי הזואה שחיים בינינו, דור המשך של משפחת ברכיהו ז"ל,
יו"ר הנהגת הורים אבי סרוסי
מנהלות גני אביב: איריס עזריה, ליטל לוי, ירדנה אלון
קהילת גני אביב, צוות חינוכי, הורים ותלמידים,
ומכובדים נוספים שהגיעו.
יישר כוח למחנכות האלופות שלנו: נאדרה, רעות אליזבט, רחלי וסיגל על עבודה אנטמסיבית וללא הפסקה
למור ורחלי- על הקמת תפאורה עוצרת נשימה ובנייתה.
לאבי יפת – על הגברה, מוסיקה ועוד הרבה מעבר..
לרונית אדרי על הגעה מוקדמת היום לעזרה עם התלמידים.
לנורת מאור- על העזרה לאורך כל הדרך.
לצוות החינוכי שהחליף את המחנכות בזמן החזרות
לצבייה ויוסי- על העזרה הרבה לפני הטקס ובזמן הטקס.
לכרמית על צילום סרטונים אכותיים כמו שרק את יודעת.
לצוית החינוכי על הגעה לטקס ועזרה בכל".
(מתוך המחזה של בי"ס זבולון המר)
תודה לצוות - אנשי החינוך והתרבות, שעשו לילות כימים - בכדי להעביר את המסר באמצעות מחזה מרגש ומעורר
ציטוט מתוך נאומו של מר ראש עיריית לוד – בטקס שאירע מיד לאחר מכן בהיכל התרבות:
"בנאומי הערב בהיכל התרבות זעקתי את עניין האחדות, שקדושי השואה לא היו מוכנים לספוג את הפילוג הזה.
מצורף הנאום:
בס"ד
נאום ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה ה'תשפ"ג
ניצולי שואה ובני המשפחות,
אנשי ציבור, בני נוער,
תושבים יקרים,
מיליוני בני העם היהודי ברחבי העולם, חסידי אומות העולם ושוחריהם, מתייחדים היום עם זכרם של קורבנות השואה ועם סִבלם של ניצולי השואה.
למעלה מ-80 שנה חלפו מאז נטבחו שישה מיליון מבני עמנו.
בשנות האימים של השואה, היה מנוי וגמור עם ההנהגה הנאצית אחוזת הטירוף, לממש בצורה סדורה את מה שנקרא "הפתרון הסופי", לעשות למציאות מצמררת את מילות ספר תהילים "לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד".
עם שלם, נגזר להישמד אך ורק בשל זהותו, כפי שהאמינו הנאצים ומשרתיהם.
אין, ולא תהיה נחמה על השבר הגדול והאיום.
אין, ולא תהיה כפרה על המיליונים שנכרתו מאיתנו.
השנה, בחרו במוסד ההנצחה הממלכתי "יד ושם", כנושא מרכזי, לציין את ההתנגדות היהודית בתקופת השואה בסימן שמונים שנה למרד גטו ורשה.
כחודש ימים נלחמו יהודי גטו ורשה על נפשם. מרבית הלוחמים נספו בימי המרד במלכודות האש והעשן.
המרד היה חסר סיכוי מלכתחילה. עם זאת, היקפה של ההתנגדות על פניה הרבים, הנחילה מורשת יהודית לדורות, ובה בעת היא מסמלת את עוצמתה של רוח האדם ואת ערכיה, את אחדות הגורל והערבות ההדדית.
בתוך המציאות ההרסנית בתקופת השואה, נתגלו מקרים רבים של גילויי עזרה, תמיכה וניסיונות להציל לא רק בני משפחה וחברים, אלא יהודים נוספים.
יהודים, שגם במציאות קיצונית באכזריותה, סיכנו את עצמם ולא חדלו מלהתאמץ למען אחיהם היהודים. מעשיהם ונחישותם מאירים באור נוסף את דברי חז"ל – "כל ישראל ערבים זה בזה".
וכך סיפר לי חברי ליחידת 8200 – סא"ל עמית הרטמן, על סבתו ז'וטה הרטמן ז"ל, לוחמת מרד גטו ורשה, אשר שימשה כקשרית במסגרת הארגון הצבאי היהודי, בפיקודו של פאבל פרנקל – ממפקדיו הבכירים של הארגון:
"סבתי השתתפה בהברחת תרופות, מכתבים, נשק ואמצעי לחימה מהצד הארי לתוך הגטו, באמצעות שני דליים, אשר בתחתיתם היו החומרים המוברחים, ועליהם המוני דגים קטנים, שהפיצו ריח רע ומנעו מהנאצים לשאול שאלות נוספות לגבי תכולתם.
פאבל פרנקל נהרג בקרב האחרון במרד, וסיפור גבורתו הונצח בכיכר בלוד הנושאת את שמו.
ז'וטה, שהייתה מבודדי הלוחמות והלוחמים ששרדו את התופת, פעלה ללא לאות מאז קום המדינה ועד יום מותה בשנת 2015, להנחיל את מורשת השואה ולוודא שהמרד יסופר במלואו, וכולם יקבלו את הקרדיט ללא קשר לשיוכם הפוליטי, כשמטרה אחת ניצבת בפנינו, להיות תמיד מאוחדים ומלוכדים.
במנשר הניצולים אשר הוקרא על ידי ניצול השואה צבי גיל, נכתב בין היתר:
"אנו, כמי שכבודם האנושי חולל עד עפר ובשמם של אלו שגורלם נחתם להשפלה מזוויעה בטרם הוצאו להורג, קוראים לעולם כולו להתאחד סביב ערכי זכויות האדם והשוויון ….
וזה מחבר אותנו להווה בישראל.
ישראל של שנת 2023 משוסעת, מפולגת ומקוטבת יותר מאי פעם.
הכל הפך למותר ואפשרי בשיח הציבורי והפוליטי, שחלק ניכר ממנו מקורו בנבחרי הציבור. בעידן שבו השיח הקיצוני והמפלג הוא השולט – ברשתות החברתיות, בתקשורת וגם על במת הכנסת – השסעים רק מתרחבים ומעמיקים.
זהו תהליך הרסני שעלול לפורר את החברה הישראלית, בשעה שאנו עומדים בפני אתגרים משמעותיים בתחום הבטחוני, הכלכלי והחברתי.
"האם לא מצלצל אצלנו פעמון אזעקה פנימי? אנחנו מטיפים מוסר לכל העולם בנושא השואה. לאן נעלמת ההטפה כשמדובר על עצמנו, האם לא למדנו שום דבר מהשואה? שאל ניצול השואה, חיים רוט.
מדינת ישראל צריכה להוות דוגמה לתפוצות.
האחדות בעם היא הצוואה של ששת המיליונים.
בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם.
העבר מלמד אותנו שאנו חייבים להתאחד, לחבר בין כל חלקי העם ולאהוב זה את זה – כי כוחנו באחדותנו.
יום השואה הוא יום שבו אנו מבטיחים לעצמנו, להורינו ולילדינו – לעולם לא עוד!
אנו, עם ישראל, עם אחד, וגם אם אנו חלוקים בדעותינו, אנו מחויבים לחפש ביחד את הדרך לשבת יחד, להתקרב ולהשפיע לטובה האחד על השני ולמצוא את המאחד והמשלב.
תושבים יקרים,
ניצולי השואה שהגיעו לארץ, היו שותפים בבניית החברה הישראלית המתהווה ובתרומה לה.
הם הביאו עמם את רוח הגבורה של מלחמת הגטאות, את האחדות והערבות ההדדית.
במלחמת העצמאות היו ניצולי השואה כמחצית הכוח הלוחם, ורבים מהם נפלו במערכה.
בשבוע הבא נציין את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, ואת הקשר שבין השואה לתקומתה של מדינת ישראל.
ניצולי השואה בישראל הם סמל התקומה ואנחנו פה הרבה מאוד בזכותם.
אנחנו פה במדינה עצמאית ומשגשגת, שיש לה כלכלה איתנה וצבא דרוך ושעריה פתוחים היום לכל יהודי.
זהו ניצחוננו, זוהי נחמתנו וזוהי גאוותנו, ואסור לאף מחלוקת ופילוג ביננו לפגוע ביצירה הכבירה שיצרנו כאן בשבעים וחמש שנות עצמאותנו.
כאן בעיר לוד, מתגוררים למעלה מ-4000 ניצולי שואה, הנושאים בלבם את צלקות האימה.
לכם אני מבקש לומר, אנו מצדיעים לכם ומרכינים ראשינו מולכם בענווה. בחירתכם בחיים, היא מבטנו אל העבר וקריאתנו לעתיד.
חובתנו המוסרית, של החברה בישראל, שניצולי השואה יחיו כאן בכבוד, בבטחה וברווחה. אסור לנו להשלים עם מציאות בה אפילו ניצול שואה אחד בישראל אינו מתקיים בכבוד.
משנה לשנה, מספר ניצולי השואה החיים בקרבנו הולך ופוחת.
משום כך, חובת הזיכרון מוטלת עלינו.
נמשיך להנחיל את זכר השואה מדור לדור, ולבסס את עתידנו כאומה חופשית, נאורה, הומנית, יהודית ודמוקרטית.
גורלם של ששת מיליוני אחינו ואחיותינו, קורבנות השואה, לא ימוש מליבנו לנצח.
יהי זכרם קדוש ומבורך לעד.
נאמר תודה מיוחדת ללהקלת ספקטור דנסינג על ליווי הערב והמחזות המושקעים והמרהיבים בניהולה של הגב' אלזה ספקטור – מצ"ב תמונות שימחישו את החוויה:
לסיכום:
לא נשכח ולא נסלח !!!!!
