"אני לא מאמין בשנת שבתון. אני מאוד אוהב את התחום, אני לא מרגיש שחוק או עייף. אמנם אני מרגיש כבר די מבוגר אפשר לומר, אבל התלמידים משאירים אותי צעיר". כך מספר מתניה פרר, מורה לתנ"ך בבית הספר הרב תחומי עמל אלון רמלה. מתניה בן 35, גדל ביבנה, מתגורר בתל אביב, התחיל את השנה העשירית כמורה בבית הספר, שם הוא גם מנהל כיתות שח"ר ( אומץ ומב"ר) בבית הספר, ואחראי בין היתר על הצוות, התלמידים, תקציבים ועוד.

מתניה למד תואר ראשון בתקשורת, אולם במהלך שנה ג' תוך כדי פרויקט מנהיגות בשדרות בו לקח חלק, הוא הבין שזה לא בשבילו והחליט לעשות שינוי : הסבה לתואר בחינוך.  "לאחר חשיבה ובירורים היכן כדאי ללמוד, הגעתי למכללת לוינסקי לחינוך שם למדתי תעודת הוראה בתנ"ך ותואר שני בחינוך ותנך בלוינסקי. משם הדרך הייתה קצרה.  "כבר בשנה הראשונה בלימודים, חיפשתי עבודה והגעתי לבית הספר עמל אלון רמלה שם הפכתי למחנך כיתת אומץ ורכז שכבה. הגעתי בלי ניסיון  וישר קפצתי למים העמוקים. זה היה הימור, אך ברק פרידמן, מנהל בית הספר האמין בי. אני חושב שהתמזל מזלי, כי נכנסתי ממש לתוך המערכת כבר בשנה הראשונה, למדתי המון וסיימתי מחזור ראשון של חינוך אומץ ורכז שכבה ולאחר מכן קיבלתי את המחזור השני". הוא ממשיך לספר: "היו לי המון חששות בהתחלה ואפילו אמרתי לברק שעדיף שאהיה רק מורה, אבל במשך הזמן התנסיתי בעצמי בהמון דברים, למדתי להכיר את השטח, ומשנה לשנה אני מרגיש שאני לומד עוד ועוד ומתבגר. אם בהתחלה הייתי אימפולסיבי יותר בין אם זה בהחלטות ושיקולים, היום אני לוקח את הדברים יותר בפרופורציות."

כתלמיד הוא מספר, הלימודים לא היו בראש סדר העדיפויות שלו "אני חושב שזה התיקון שלי. לא הייתי תלמיד כל כך טוב, לא סקרן אותי כלום וכיום כמורה אני מנסה לחשוב מה אפשר לעשות אחרת ואני מקווה שאני עושה את זה טוב. אני חושב שקודם כל הקשר של התלמיד עם הבית ספר מתחיל במורים, הקשר בינינו חשוב וזה מה שמביא אותם להתמדה, האמונה. צריך תמיד לחשוב על דרכים יצירתיות". מתניה מרגיש לגמרי בבית: "אני רוצה לציין לשבח את הנהלת בית הספר,  שאם לא הייתי תחת ניהול כזה הדברים היו נראים אחרת. אני נמצא במקום שהוא לגמרי הבית ואני מרגיש בו הכי בנוח בעולם בכל התחומים, בין אם זה ביוזמות שנותנים לי לקחת ולהוביל וגם בתחומים האישיים". 

ואיך אפשר בלי לדבר על הקורונה? "שנת הקורונה הייתה מאתגרת, זה דבר שאף אחד לא רגיל אליו, לימודי זום היו  די חדשים, פתאום לראות רק מסכים זה לא קל. עבדנו שעות נוספות בעיקר בלהעיר את הילדים, אמנם הרבה פעמים אנחנו מעירים את התלמידים, אך בקורונה היה קשה יותר להעיר אותם כדי ללמוד מול מסך. מצד אחד השנה הייתה טובה מבחינה אישית ומקצועית, היא לימדה אותנו הרבה על איך אנחנו תופסים את החינוך, אבל מצד שני איבדנו את היחס האישי עם התלמידים. למזלנו, מהסגר השני החליטו שכיתות שחר יגיעו רגיל וטוב שכך".

הוא מסכם: "יש לא מעט אתגרים ביום יום, אבל מה יותר כיף מלנהל כיתות שח"ר, ולראות את ההצלחות, איך שהתלמידים מגיעים בלי אמונה וביטחון עצמי, ויוצאים עם בגרות טובה, מגיעים לאקדמיה, ואף שומרים איתך על קשר?"

ברק פרידמן, מנהל הרב תחומי עמל אלון רמלה: " מתניה הוא אדם מדהים, איש חינוך משכמו ומעלה, שסיים 3 מחזורי ריכוז שכבה, ואף מועמד לסגנות ומבחינתי לניהול. יעידו עליו תלמידיו – יש לו יכולת מגנוט שלהם אליו. אני מאוד שמח שהוא חלק ממשפחת עמל אלון רמלה".