ניקול יעקובוביץ', אחות אחראית בעלת מומחיות בטיפול נמרץ במחלקה נוירולוגית במרכז הרפואי קפלן שברחובות, מבקשת להעלות את המודעות לגורמי הסיכון של השבץ המוחי ולסיכונים, כי זה יכול לשנות חיים שלמים

שיתוק של צד הגוף, פה שמתעקם, פגיעה ברפלקסים, מנסים לדבר ולא מצליחים או שהמילים מתבלבלות בלי היגיון. וגם חולשה, המסרק פתאום נופל מהיד, היד משותקת לגמרי. סימנים אלו יכולים להעיד על אירוע של שבץ מוחי, וכשאדם לא מקשר בין הסימנים האלו לשבץ, הוא לא יידע שעליו להגיב במהירות ולגשת לטיפול הרפואי. זו הסיבה שגם חשוב מאוד שכל אחד ידע להכיר את הסימנים, למקרה שאדם שנמצא בסביבתו חווה שבץ. 

כשיש חשש לאירוע שבץ, צריך קודם כל להגיע למיון. חשוב מאוד להקפיד להגיע מהר ככל האפשר מרגע גילוי התסמינים וזאת על מנת שצוות הרופאים יוכל להתאים את הטיפול הטוב ביותר עבור החולה ולמזער את הנזקים הנגרמים בעקבות השבץ. כמו כן, חשוב להזמין אמבולנס ולנסות ולהימנע מהגעה עצמית לבית החולים, שכן במקרה זה אנשי מד"א יכולים לעדכן את 'צוות שבץ" בבית החולים על הגעתם ולאפשר להם להתכונן לקבלת החולה. ברגע שהחולה מגיע למיון, המטרה היא לתת לו את הטיפול כמה שיותר מהר, שכן כל דקה חשובה. ככל שעובר הזמן יותר ויותר תאים מתים והאוטם במוח הולך וגדל. כך למשל, בשנת הקורונה הרבה חולים חששו להגיע לבית החולים מחשש להידבק, והגיעו כמה ימים לאחר האירוע. אך בשלב הזה, כל שניתן היה לעשות הוא לטפל בחולים בכדורים לדילול הדם ולשלוח אותם לשיקום במידת הצורך.

בשנים האחרונות אנחנו רואים שאירועי השבץ מגיעים גם לצעירים, אפילו לבני 30 ועד 50. אנשים שנמצאים באמצע החיים, עובדים, מפרנסים ומגדלים ילדים. בדרך כלל יהיה איזה גורם סיכון, בד"כ  סיפור משפחתי (מדרגה ראשונה), קרישיות יתר, פגם לבבי (בצעירים) יכול להגיע במפתיע גם אצל אנשים שהם בריאים לגמרי, או שהם לא מודעים לכך שיש להם קרישיות יתר או פגם לבבי, ופתאום זה תוקף אותם. וכשאדם מגיע עם בריאות מלאה קשה לו מאוד להסתגל לעובדה שיש לו מוגבלות, שעצמאותו נפגעה זה יכול להיות מלווה בדיכאון וחרדות אצל המטופל, חרדות של בני משפחתו למצב בריאותו ועתידו של המטופל והמשפחה כולה. ונוסף על כך הצורך בהתארגנות מחדש של המטופל ובני המשפחה – תלוי כמובן בחומרת הפגיעה.

חשבתי איך אפשר להפיג את החששות ובכלל להעלות את המודעות לשבץ. החלטנו לצאת בפרויקט שבו אחת לשבוע אנחנו מעבירים מצגת פרונטלית למטופלים ובני משפחותיהם, על ידי אחות המחלקה וצוות רב מקצועי: עובדת סוציאלית, פיזיותרפיסטית ומרפאה בעיסוק, בנוסף המצגת ניתנת להעברה באמצעות קוד אינטראקטיבי QR, כך יוכל המטופל/בני המשפחה לצפות ולהאזין למצגת שוב ושוב. אחרי פעם אחת שבה בזכות המצגת הזו אדם הגיע למיון הבנתי שהפרויקט הזה עושה את שלו ובאמת כמה חשוב להפיץ את המידע והסימנים לקהילה.

כך למשל, אדם שהשתתף בהרצאה שלנו בנושא שבץ, בן 58, התעורר בוקר אחד לעבודה ונפלה לו המברשת מהיד. בגלל ששמע את ההרצאה הבין כי הוא חייב להגיע למיון. לאחר שקיבל את הטיפול, במסגרת הבדיקות השגרתיות שאנחנו עושים, עשינו תיעוד לעורקי הצוואר והתגלתה חסימה של 90%. המשמעות היא שאם לא היה מגיע אלינו למיון, היה יכול לחטוף אוטם רציני וקשה הרבה יותר. אותו אדם עבר ניתוח וחזר לתפקוד מלא. ויש גם סיפורים עם סוף פחות טוב, כמו אדם בן 60 שסבל מהפרעות בדיבור, הילדים שלו אמרו לו שזה לא בסדר אבל הוא החליט שאין מה לדאוג ובמקום להגיע אלינו הלך לישון. חצי שנה הוא היה בשיקום ועדיין לא הצליח לדבר. הוא לא חזר לעבוד, ולא מזמן חיתן את הבן שלו, כל כך רצה לברך אותו אבל לא יכול היה לעשות זאת

אנחנו רואים בשנים האחרונות עלייה באירועים מוחיים וברור לי כמה חשוב להעלות את המודעות לנושא של גורמי הסיכון, אפילו במסגרת הלימודים בבית הספר. חשוב שאנשים יפקחו עיניים ויפתחו אוזניים, ישימו לב לסביבה שלהם, יהיו מודעים לחשיבות המעקב אצל רופא משפחה, בעיקר מעל גיל 50, לאיזון גורמי סיכון לאירוע מוחי כמו: יתר לחץ דם, סכרת , יתר שומנים בדם, העיקר למנוע את השבץ. ובמידה ומופיעים סימנים של שבץ , להבין את חשיבות ההגעה המיידית מהר ככל האפשר לחדר מיון.

הכותבת היא ניקול יעקובוביץ', אחות אחראית בעלת מומחיות בטיפול נמרץ

במחלקה נוירולוגית במרכז הרפואי קפלן