[7:03, 29.10.2021] הדר חדד: על הפסוק "ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וילך וכל טוב אדוניו בידו" (חיי שרה כד, י) נאמר ברש"י ש"שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו, כדי שיקפצו לשלוח לו בתם" :
ולכאורה קשה, שהרי אפילו בנוגע למצות הצדקה וכיו"ב הדין הוא (רמב"ם סוף הלכות ערכין וחרמים), ש"לעולם לא יקדיש אדם ולא יחרים כל נכסיו, והעושה כן עובר על דעת הכתוב, שהרי הוא אומר "מכל אשר לו" ולא כל אשר לו כו'.
איך יתכן אפוא שאברהם מסר "כל אשר לו" ליצחק? והרי גם אם לא הי'ה מוסר את "כל אשר לו", אלא רק רוב, הי'ה די בכך, בהיותו עשיר גדול ביותר, כדי "שיקפצו לשלוח לו בתם",
ועוד שהרי אברהם חי אחר-כך עוד הרבה שנים, וממילא הי'ה זקוק לנכסים עבור עצמו ועבור בני ביתו כו' ובפרט לאחרי ש- "ויוסף אברהם ויקח אשה גו' ותלד לו גו".
הנישואין הראשוניים
והביאור בזה: נישואי יצחק ורבקה – הנישואין וההכנה לנישואין הראשונים הכתובים בתורה – אינם רק נישואין פרטיים בין שני יחידים – יצחק ורבקה -, אלא ענין הכי כללי: אלה היו הנישואין הראשונים של זוג יהודי אחרי קיום מצוות מילה, ויתירה מזו – על-ידי הנישואין הללו נעשה ההמשך של כלל ישראל .
כלומר, נוסף על הנישואין הפרטיים בין יצחק לרבקה, מבטאים נישואיהם את הנישואין של כלל ישראל, הנישואין הללו הביאו את התולדות ואיפשרו את המשך קיום עם-ישראל עד סוף כל הדורות .
למען כלל ישראל נותנים הכל
לכן מסר אברהם על ענין זה "כל אשר לו" ליצחק בנו, מפני שזו לא רק חתונה פרטית בין יצחק לרבקה, אלא נישואין של כלל ישראל, וממילא זה גם נוגע בכל ענינו של אברהם עצמו – בהיותו הראש של כלל ישראל, היהודי הראשון. משום כך הוא הכניס בזה את כל כוחו – "כל אשר לו".
אילו הי'ה מדובר באברהם בתור אב פרטי של יצחק, לא מתאים אז שיתן במתנה "כל אשר לו" עבור חתונת בנו: רק חלק ואפילו רוב הוא נותן לו, וחלק הוא משאיר לאברהם כו' אבל מאחר שהנישואין הללו הם ענין הכי כללי, שמקיף את כל כלל ישראל – שזהו כל מהותו וענינו של אברהם, כראש של כלל ישראל, היהודי הראשון – אין מקום שיישאר חלק, אפילו פרט הכי קטן של אברהם, באופן שהוא מובדל מזה ח"ו. לכן "נתן לו כל אשר לו" – הוא נתן ומסר בזה את עצמו לגמרי, עם "כל אשר לו".
יחוד עליונים ותחתונים( מ"ה וב"ן)
ובפנימיות הענינים: אדמו"ר הזקן מבאר ב"לקוטי-תורה" (סוף פרשת ברכה), שנישואי יצחק ורבקה הם ענין הכי כללי בתורה ובכל סדר ההשתלשלות, המשקף את כללות עבודת האדם – יחוד מ"ה וב"ן, היחוד שבין הנברא לבורא .
עד – שלימות היחוד והנישואין בין ישראל להקב"ה, כשיתגלה שישראל וקוב"ה כולא חד(ישראל והקב"ה הם דבר אחד ממש), כפי שזה יהי'ה בגאולה האמיתית והשלימה לאחר שההתחלה בזה, באירוסין, הייתה כבר בשעת מתן-תורה .
בזה מתבטאת כללות עבודת האדם בקיום התורה והמצוות בעולם הזה הגשמי – היחוד של מ"ה(בורא) וב"ן(נברא): החידוש של מתן-תורה מתבטא בזה, שאז נתבטלה הגזירה שהפרידה בין "עליונים" ל"תחתונים" (רוחניות וגשמיות, מ"ה וב"ן), ואז ניתן הכוח לחבר ולאחד גשמיות ורוחניות, שהגוף הגשמי והדבר הגשמי ייעשה קדוש, עד לחפצא(חפץ,מציאות) של קדושה. ושלימות יחוד זה (של מ"ה וב"ן), בתכלית השלימות והגילוי, יהי'ה בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו במהרה בימינו ממש .(משיחות הרבי מליובאוויטש מלך המשיח )
שבת שלום ומבורך
הדלקת נרות 17:37
יציאת השבת 18:32