
זוגיות איננה יכולה לצמוח מעצמה , רק כי הונחה עליה טבעת! / מאת אילנית ויניצר יועצת זוגית ומינית
על מדף הספרים בביתי, מונחים כמה ספרים חדשים שפגשתי משבוע הספר.
ובליבי, נמצאים הסופרים שפגשתי, והסיפור שמאחורי הסיפור ששמעתי.
וכשאנשים נפגשים, הלב נפתח.
פרופסורים, מנטורים, עו"ד, מורים, אנשי עסקים, גרושים, אלמנים, פרק א', פרק ב', ומישהי שלחשה לי שהיא בכמה פרקים במקביל.
והלב שלי התרחב. לא משנה הגיל, המין, התפקיד, המצב הסוציוקונומי, הסטטוס.
כולם כמו כולנו, בשורה התחתונה, מבקשים אהבה.
מיום לידתנו עד יום מותנו, אנו מבקשים לאהוב ולהיות נאהבים.
זו השפה הראשונה שאנו למדים לדבר בה: אנו יונקים ומזינים את גופנו חלב ואהבה. הליטוף, החום, הקרבה. אפשר לראות זאת במבט עיניה של כל אם המתבוננת על ילדיה. זה מבט של הערצה, דאגה, וחיבור.
וככל שאנו גדלים, הופכים בוגרים ועצמאים, ומגלים שוב ושוב, עד כמה אנו כמהים לחיבור הטהור והמושלם שליווה אותנו מינקותנו, עטופים בחום כמו היינו ברחם אמנו.
זו המילה האחרונה בשריקת הסיום של דרכנו, שזכינו לאהוב ולהיות נאהבים בחיינו.
ואז אני קוראת את הסטטיסטיקות הקשות על הגירושין בישראל: כל זוג שלישי בממוצע מתגרש. ואני פוגשת גם זוגות בקליניקה, שאחד או יותר, הגיעו עם רצון לוותר.
אז נשאלת כאן שאלה.
הרי אנו חפצים באהבה, נישאים לה, פוסעים על השטיח הלבן, בגב זקוף, בלב פועם, ומתמוגגים מבחירתנו, הם האחד או האחת שלנו. אז איך ייתכן שכל זוג שלישי מאיתנו מתגרש?
וכאן זה הסיפור האמיתי של כולנו.
כל זוגיות, היא כמו מעשה אמנות. שני אנשים, שני עולמות, שלומדים לבנות עולם שלישי משותף. שלומד להתמודד אחד עם השניה, תוך כדי זה, שהחיים קורים. שינויים שנכפים עלינו, ושינויים מבחירה, התבגרות, התפתחות, נפילות, הצלחות, משברים, התרחבות המשפחה, לחצים ועוד.
בתוך הטלטלת הזו של החיים, אנו כותבים את החוזה הזוגי שלנו. אם בשיח ואם בשתיקות, בהתנסויות ובחוויות.
אין מערכת יחסים שלא זקוקה להשקעה ותשומת לב.
אין גבר או אישה, שלא רוצה אוזן קשבת ועין מעריצה,
יד מלטפת או אמפתיה והבנה.
ועל זה, אנו נפרדים! ועל זה אנו גם מתחברים!
אם נשכיל להפנים, שזוגיות איננה יכולה לצמוח מעצמה, רק כי הונחה עליה טבעת, או כי פעם פעם, הלב בחר, נדע לחפש את הדרך לשמור על אותה תשומת לב חשובה, נוכל להיות שם אחד למען השניה.