קטי פרץ שטרית: מהמעברה בלוד אל משכן כנסת ישראל

"לוד הייתה עבורי בית הספר הטוב ביותר לחיים"

חברת הכנסת הלודאית לשעבר, קטי פרץ שטרית, הייתה אורחת של סניף הליכוד שנפתח לאחרונה מחדש בלוד, ובן רגע הפך לפעיל ושוקק חיים. היא אומנם הגיעה לעשות נפשות למפלגת הליכוד, לקראת הבחירות שיתקיימו בעוד פחות משבועיים, אבל ריגשה את כל הנוכחים בסיפורים מרתקים ומלאי ערגה וגעגועים על ילדותה המופלאה בלוד. "עבורי לוד היא לא רק בית, אלא הוויית חיים. בית הספר הטוב ביותר לחיים. האוטו שלי נוסע על 'הטייס האוטומטי' ישר לשכונת החשמונאים, אליה עברה משפחתי מן המעברה שליד בית הקברות. בעיני רוחי, אני מדמיינת שתכף אמי יוצאת לקראתי, ואבי אומר לי: 'למה את לא באה לבקר יותר?'. לוד תישאר לנצח הבסיס, הבית והלב". ריאיון מרגש עם תותחית שחלמה בלוד כילדה, והגשימה את החלום בענק, כבוגרת!

קטרין (קטי) פרץ שטרית נולדה ב-22 בינואר 1960. היא חברת כנסת מטעם מפלגת הליכוד. בעברה שימשה כסמנכ"לית פיתוח עסקי בקרן הון סיכון. היא מרצה במוסדות להשכלה גבוהה, הייתה ראש מטה שר התחבורה וראש מטה שר החינוך.

קטרין פרץ נולדה בקזבלנקה שבמרוקו, השנייה מבין חמשת ילדיהם של ג'וזט – פדיקוריסטית, ורפאל פרץ – פעיל תנועת בית"ר, ובהמשך – חבר ועידת חרות ומרכז הליכוד.

בשנת 1962, כתינוקת בת שנה וחצי, עלתה  עם הוריה ואחותה הגדולה שירה, והם שוכנו במעברה בלוד. כנערה, היא הייתה פעילה בתנועת הנוער בית"ר.

היא אומנם עזבה את לוד, אבל כפי שהעידה השבוע בפני פעילי הסניף הלודאי, לוד לא תעזוב אותה לעולם. בערגה וגעגועים, היא סיפרה להם, באיזו אווירה טובה גדלה, למרות שמשפחתה ושכניה היו מחוסרי כול. "כשהיינו חוגגים מימונה, הדלתות של כולם היו פתוחות. היינו יורדים ועולים, ונכנסים לבתים ריקים, אך מלאים בכל-טוב. אף אחד לא חשש שייעלם לו משהו מהבית. לוד היא עבורי לא רק בית, אלא הוויית חיים. בית הספר הכי טוב לחיים, היה לי בלוד. עבורי לוד תישאר לנצח הבסיס והבית. ברוחי אני עדיין חיה בלוד. לפעמים האוטו שלי נוסע בעצמו לרחוב החשמונאים. אני מדמיינת שתכף אמי יוצאת לקראתי, ואבי שואל אותי – למה את לא באה יותר? תוך כדי דיבור, היא מאיצה בחברים לשמור על כללי הקורונה, ומסבירה על גאוניותו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שהביא לישראל באופן בלעדי את החיסונים, לקראת יציאה מהמגפה: "לא אשכח כיצד יאיר לפיד עלה לדוכן המליאה ואמר שנתניהו יביא רק 5 חיסונים. אז הוא באמת הביא 5 חיסונים, ועוד כמה מיליונים"…

היא מצהירה על עצמה שהיא "בגיניסטית" – מוציאה לפועל את משנתו של ראש הממשלה המנוח והאגדי, מנחם בגין ז"ל. "אני עושה היום את מה שבגין הטיף לו בחייו". אחד הדגלים החשובים שהיא מניפה, הוא פעילות למען שיקום שכונות, חזונו הגדול של בגין, לצד פעילות נמרצת לקידום נושאי החינוך, הרווחה וקידום האוכלוסיות החלשות בחברה. "אלו הם התחומים שנמצאים בראש מעייני", היא מעידה על עצמה בגאווה ובנחישות.

והיא ממשיכה בשטף דיבורה – המציאות מלמדת שלוד היא לא רק בית הספר הטוב ביותר לחיים, אלא גם לפוליטיקה: יש לכם ראש עיר נהדר. מכאן יצאו מקסים לוי ז"ל וייבדל לחיים ארוכים, אחיו דוד לוי. הכול התחיל כאן. פה למדנו מה זו אחדות, מה זו ערבות הדדית ומה זו רעות אמיתית. לתמר זנדברג ולמירב מיכאלי לא היה בית ספר כזה, ולכן הן אינן מסוגלות לדאוג לחלשים ולקשישים כמונו. היא ממהרת לתת דוגמה טרייה להוכחת משנתה: "בדרך לכאן, שוחחתי עם מנכ"ל הביטוח הלאומי, והסברתי לו בעדינות, שלא אתן את ידי ליישום הגזירות שהמוסד מתכוון להטיל בימים אלה על הקשישים הסיעודיים. הוא אמר לי: תני לי לבדוק, ואני כבר חוזר אלייך. למה הוא לא יאכזב אותי? כי אנחנו, הלודאים, לא מוותרים בקלות. ראיתם פעם לודאי שמוותר על עקרונותיו?!"

היא מספרת בהתלהבות בלתי מוסתרת על ילדותה בלוד: גרנו במעברה שהייתה צמודה לבית הקברות. בכל שבוע היה השומר של הפרדס נושא אותי על כתפיו ומביא אותי לאבי עליו השלום. עוד פעם שהבת שלך קוטפת לי את כל התפוזים. תעשה איתה כבר משהו. אבי היה נוהג לומר: יש לי שתי בנות – אחת (אחותי הגדולה) הייתה נראית בשעה 8 בבוקר ובשעה 8 בערב אותו הדבר. את נראית בשעה 8 בערב כמו ג'יפה. הייתי "טום בוי" – מטפסת על עצים, קופצת, משחקת ומתלכלכת בלי חשבון.

האווירה בלוד הייתה מיוחדת במינה. בכול יום שלישי היינו אוכלים קוסקוס. כל הטוניסאיות היו פותחות שולחן גדול, ומוציאות אליו את הקוסקוס שלהן. תאווה לחיך ולעיניים. בכלל, בכל יום הייתה מבשלת שכנה אחרת, וכל הילדים היו אוכלים ביחד. אומנם לא היה לנו כלום ושום דבר, אבל זה היה הכי טוב שיש, והיינו מאושרים. המרוקאיות היו מכינות פריקסה, והרומניות ממליגה. בכול יום היה לנו מאכל של עדה אחרת. וכשהגיעה הטלוויזיה לחיינו, הייתה חגיגה גדולה. כול הילדים היו מתיישבים מול מסך אחד וצופים ב"פרפר נחמד", ב"סמי וסוסו" ובסרט הערבי של ימי שישי.

באנו ממרוקו תמימים. שם היה שוחט אחד שמכר לכולם בשר, ואף אחד לא חשד בכשרותו של הבשר. היום יש עשרות סוגי כשרות. הכול היה שונה באותם ימים, כשהגענו ארצה. כולם התערבבו – מרוקאים, טוניסאים, רומנים, גרוזינים ובולגרים. כולם היו כמו אחים, ונהנינו מההווי ומהמאכלים של כל העדות. למרות שלא היה לנו הרבה, הרגשנו שהכול היה בשפע ומתוק. ממש כמו בפסוק "ארץ זבת חלב ודבש".

כשסיימנו עם תקופת המעברה ועברנו לשכונת החשמונאים, זה בכלל היה קיבוץ גלויות. גרנו ביחד משפחות מטוניס, מרוקו, ארגנטינה, רומניה, גרוזיה ומה לא. היה הווי בלתי רגיל. עד כיתה ד' למדתי בבית הספר רמז, וכשעברנו לרמת אשכול, למדתי בבית ספר וייצמן. כשאחותי ואני סיימנו את בית הספר היסודי, שכנים מ"ישראל הראשונה" אמרו לאבי: למה אתה שולח אותן לתיכון עיוני? שתלכנה ללמוד תפירה, כדי שיהיה להן מקצוע, שתהיה להן ופרנסה. אך אבי לא שמע בעצתם. הוא התעקש שאחותי תלמד ב"רמלה לוד" היוקרתי. אני למדתי במקיף רמלה, שאף הוא עמד על רמה גבוהה מאוד. הייתה לנו שם "מפיה" של לודאים – קבוצה גדולה של תלמידים מלוד, איתם עברתי חוויות מיוחדות ומרגשות. לקראת סיום התיכון, אבי רצה שלא נגיע לצבא כדי להכין קפה למפקדים. שנעשה שירות משמעותי. ולכן את אחותי הוא שלח ללמוד בבית הספר לאחיות בהדסה עין כרם, ואותי לבית ברל. והיום, אני שמחה לייצג את העיר בה גדלתי וחונכתי בכנסת ישראל.

לפני שנפרדה מהפעילים, קראה להם להפשיל שרוולים, לשנס מותניים ולפעול בנחישות למען הצלחת הליכוד: "באתי לכאן היום, כדי לבקש את עזרתכם. לוד הייתה ותהיה תמיד מהמעוזים החזקים של הליכוד, אבל חייבים להביא את כולם להצביע, כדי שלליכוד יהיו 40 מנדטים, ונוכל להקים ממשלת ימין חזקה על מלא".

ח"כ קטי שטרית – כרטיס ביקור

נולדתי בקזבלנקה במרוקו, עליתי לארץ ללוד בגיל שנה. גדלתי בבית בו ההורים עודדו אותי ואת יתר האחים לטפח את הכישרונות שלהם, לנגן, לרכוש השכלה ולדעת שהשמיים הם הגבול. גדלתי בבית פוליטי בו ינקתי את ערכי תנועת החרות. התחנכתי בתנועת הנוער בית"ר. כעתודאית למדתי לתואר ראשון בחינוך עם התמחות בהיסטוריה ומדעי המדינה בבית ברל, מה שהוביל אותי לשרת כמורה חיילת בעיר דימונה. בהמשך למדתי שני תארים באוניברסיטת בר אילן – במנהל ומדיניות ציבורית ובמנהל כספי. שימשתי כמרצה במכון לשלטון המקומי של אוניברסיטת בר אילן, המכללה למנהל ומכון תמר. במשך 15 שנים כיהנתי כראש מטה ראש עיריית בית שמש. כיהנתי כראש מטה של שני שרים: שר החינוך גדעון סער ושר התחבורה והמודיעין ישראל כ"ץ. כיהנתי כסמנכ"לית פיתוח עסקי בקרן הון סיכון. אני חברת כנסת שההוראה זורמת בעורקיה וחינוך הוא שליחות חיי. משפחה: גרה בבית שמש ונשואה לאשר שטרית, בן המקום. אמא למשה – מ"מ ראש העיר בית שמש וסגנה מטעם הליכוד, אסתר – רואת חשבון ורפאל – מהנדס חשמל ומחשבים. סבתא לשניים. תחביבים: אוהבת זמן איכות עם המשפחה וקריאה. לאחרונה קראתי את הספר "אשת הברזל", על ראש ממשלת בריטניה לשעבר – מרגרט תאצ'ר, שמהווה עבורי השראה.

ח"כ קטי שטרית – תמצית העשייה בקדנציה האחרונה בכנסת

בתחום הנשים: בעקבות פעילותה, נעתרו רה"מ ושר הבריאות דאז ליצמן, להחזיר את טיפולי הפוריות שנסגרו לאחר התפרצות מגפת הקורונה. החתימה 22 חברות כנסת על בקשה להחזרת הטיפולים, ובכך נשים רבות הצליחו להמשיך בטיפולי פוריות.

נשים עצמאיות: ועדת הכספים אישרה לבקשת ח"כ קטי שטרית את התקנות המסדירות את זכאותן לקבלת מענקי סיוע לנשים עצמאיות שהיו בשנת 2019 בחופשת לידה ולא היו יכולות להצביע על ירידה במחזור העסקי בתקופה זו. היא הגישה הצעת חוק להגנה על הציבור מפני עברייני אלימות בעלי מסוכנות גבוהה בעת שיחרורם.

חינוך: סייעה להחזיר את תוכניות הלימוד המשלים, ובהן: תכנית קרב, פרויקט הילה ומיל"ת. פעלה מול משרדי החינוך והאוצר להשבת כספי המשלחות לפולין שבוטלו בעקבות הקורונה. נאבקה בהצלחה להחזרת הסייעות לילדים האלרגיים. פעלה במסגרת ועדת הכספים לטובת החזרת תקצוב לילדי המוכש"ר. פעלה למען ילדים להורים גרושים, שהוריהם לא חיים בתחומי אותה רשות מקומית, והיו זכאים להסעות לביה"ס מרשות המקומית של הורה אחד בלבד.  נלחמת למען שמירת הזהות היהודית של מדינת ישראל במערכת החינוך. דרשה קיום דיון דחוף בנושא הכשרת צוותי חינוך לגיל הרך ובבתי הספר לזיהוי וטיפול בילדים שעברו תקיפה מינית.

סטודנטים: זימנה דיון בוועדת החינוך בנושא בחינות סוף הסמסטר א' של שנת הלימודים תשפ"א לסטודנטים – קראה לגבש מתווה אחיד לבחינות הסטודנטים. תיקון לחוק זכויות הסטודנט: סטודנט לא יצטרך לשלם על שירות אשר לא קיבל במהלך תקופת הסגר, ובכלל. הצעת חוק מועד מיוחד לסטודנטים בשירות מילואים – סטודנט המשרת במילואים בעת תקופת בחינות או בסמוך לה, יהיה זכאי למועד מיוחד.

בריאות: פעלה מול שר האוצר להענקת מענק כספי למשפחות האומנה בשל הקורונה. פעלה מול ראש הממשלה ושר האוצר במאבק בתי החולים הציבוריים. פעלה מול שר הבריאות לביטול הרפורמה המתוכננת בתחום הפסיכולוגיה הציבורית. הגישה הצעות חוק להקמת רשות למניעת אובדנות, מינוי רשם לאובדנות ועומדת בראש השדולה לבריאות הנפש ומניעת אובדנות ארץ ישראל. מאז כניסתה לכנסת, פועלת להנגיש את מערת המכפלה למבקרים באמצעות מעלית שתותקן במקום. אישור התוכנית נמצא במצב מתקדם, והוסרו החסמים המשפטיים. לקטי עשרות הצלחות נוספות, עליהן נרחיב בע"ה בהזדמנות הבאה בה נראיין אותה.