יש זמנים, בהם אתה חש רצון עז לעצור ולהכיר תודה למי שעומד כחומה בצורה, 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע ו-365 ימים בשנה, למענך ולטובת בני עירך, חבריך ובני משפחתך.
זה הזמן, להכיר טובה, להחזיר לו, גם אם במעט, ולומר מילה אחת קטנה: תודה!

מאת: פרדי דבשה

תודה, למי שעושה לנו טוב כל השנה, ובמיוחד בימי חירום ומצוקה כמו אלו שנפלו עלינו בחודש האחרון, בעטיו של נגיף הקורונה. תודה לראש עיר תותח, שלא נח אף לא לרגע, בפעילות בלתי פוסקת, ללא גבול וללא תנאי, באהבה שאינה תלויה בדבר, מעומק הלב ועם כל הנשמה. תודה לך ראש עיר, שהוא גם ידיד וחבר לשעת צרה, כמו גם בימי חג ושמחה. תודה לך, יאיר, על שאתה חבר, ידיד וגם ראש העיר!
נדמה, שלאחרונה קראנו ושמענו את כל הסופרלטיבים האפשריים, שהורעפו על ראש העיר לוד, ובצדק רב. מה לא כתבו עליו? בפייסבוק מכנים אותו התושבים בשלל כינויי כבוד: מלך, תותח, ראש העיר הכי טוב בכל הזמנים ועוד ועוד. גם מעל דפי עיתוננו, לא חסכנו במחמאות לראש העיר היקר, שעובד למען כולנו, לילות כימים.
אבל הפעם הזאת, אני, המו"ל של "שישי בעיר", רוצה להגיד לך, באופן אישי, יאיר: תודה! אמנם, מגיע לך הרבה יותר ממילת נימוס אחת קטנה. למעשה, מגיעות לך כל המחמאות שבעולם. אבל בראש ובראשונה, רציתי להגיד לך, בשמי ובשם כל תושבי לוד, תודה!
תודה על כך, שלאחר שנים של פלגנות ומשבר מנהיגות חריף, כולנו מאוחדים בדעה, פה אחד ובלב שלם, שיש לנו ראש עיר תותח!
למרות גילך הצעיר, יש לכל תושב בעיר, צעיר כקשיש, הרגשה שאתה האב הרוחני של כולנו. הדבר התחזק אף יותר, בימי בדידות קשים של קורונה, המאופיינים בדאגה, חששות כבדים, ספקות ואי ודאות, הגורמים לחרדות ולמצוקה נפשית קשה, בקרב כל אחד מתושבי העיר, הארץ והעולם כולו. נדמה שהרגשת חוסר האונים לא פסחה על אף בן אנוש החי על פני כדור הארץ, אבל לנו, הלודאים, יש אותך, ואיתך, קל הרבה יותר להתגבר על הרגשת הייאוש, המצוקה והפחד.
במנהיגותך, נתת לכל אחד מאיתנו תחושה שיש על מי לסמוך. כל חולה קורונה קיבל ממך שיחה אישית. נתת מילה טובה, גב ועזרה פיזית ונפשית. תיאמת עמם כל דבר ועניין, לשביעות רצונם המלאה, בשעתם הקשה ביותר. נתת לכול אחד מהם הרגשה שהוא עולם ומלואו, ושאתה חרד לגורלו, ממש כמו היה בן משפחה קרוב. כל חולה ידע, שתעשה למענו מה שהיית עושה למען האנשים הכי קרובים לך. הביטחון הזה שנסכת בכל אחת ואחד מהם ומאיתנו, שווה לתרופה מצילת חיים. לפעמים, בריאות הנפש חשובה לא פחות מבריאות הגוף.
הנוכחות שלך ברחובות העיר, למרות שלצערנו יש לך את מחלת הסוכרת, שמציבה אותך בקבוצת סיכון, השרתה ביטחון ושמחה בקרב התושבים. עברת בין המרפסות, שמחת תושבים, זכרת את כל אלו שחגגו ימי הולדת, ולא בחלת בשום אמצעי כדי לשמח אותם, בלי חשבון ובלי מורא ופחד, מה יאמרו ומה יגידו. בלב שלם ובאהבת אין קץ. אהבה אמיתית, שאינה תלויה בדבר ושבאה מעומק הלב. ללא מסכות (למעט מסכת מגן), ללא התחסדות ובלי שמץ של צביעות. כי זה פשוט בטבע שלך. כי אתה פשוט אוהב כל לודאי, באשר הוא לודאי.
תודה מיוחדת גם לאישה שאיתך, יקירה הנפלאה, שגם בימי חולין רגילים מקריבה רבות, כדי שתוכל להתפנות לעשייה הציבורית המתישה והתובענית. ברם, בימים הקשים הללו, בהם כל משפחה מתמודדת עם הקשיים, שהם כורח מציאות של מצב החירום שנכפה עלינו, ההקרבה של יקירה היא פי כמה וכמה גדולה מזו של ימים רגילים. גם בימים אלו, אין בפיה גם לא בדל תלונה, על שהעברת את לשכתך לדל"ת אמות ביתכם, והפכת את ביתך הצנוע לחמ"ל שממנו אתה מפקד על כל אתר ואתר בעיר. וכפי שידוע לי, היא עושה הכול, כדי שתהיינה לך שלוות הנפש ותעצומות הרוח, לטפל בנו, התושבים, באופן אישי ומיטבי, כפי שרק אתה מכיר ויודע.
ידעת לדאוג לכול קשיש בעיר. אין תושב בגיל השלישי, שלא קיבל חבילת מזון לביתו, גם אם לא ביקש ודרש. ידעת לנסוך בלבבות כולם ביטחון, גשמי ונפשי. אף אחד לא חשש שיישאר ללא מזון וסיוע. בין ישיבת "זום" אחת לשנייה, עזרת ליקירה בבישול ובעבודות הבית. וכשהציבור היה צריך עידוד, יצאת לרחובות וגרמת לאנשים לשיר איתך מהמרפסות. השידורים שלך זכו לעשרות אלפי צפיות ושיתופים, מה שמעיד יותר מאלף מילים, על האהבה שהציבור רוחש ומשיב לך, מידה כנגד מידה.
ולמרות רוך ליבך ועדינותך, ידעת גם להיות קשוח וחזק כשהיה צריך. כשראית התקהלויות והתנהגות שאינה הולמת, ידעת להפעיל את הפיקוח, במהירות, בחדות ובנוקשות הנדרשות, כדי להרחיק כול סכנת הידבקות אפשרית.
בימי בדידות וחשש של קורונה, יש לכול אחד מאיתנו פנאי להרהר בינו לבין עצמו ולחלום חלומות קטנים וגדולים. אגלה לך סוד, יאיר היקר. החלום שלי הוא, שכאשר בעזרת השם יחלוף הנגיף מן העולם, במהרה בימינו, אמן – נתארגן כולנו תושבי העיר, נגיע לרחוב בו אתה גר, והפעם, לשם שינוי, אתה תצא למרפסת, ותחזה בכולנו, צועקים ושרים לך בגרון ניחר:
"אדוני ראש העיר – אתה תותח, אתה גדול, אתה כביר.
חברנו יאיר היקר, אין עוד כמוך ראש עיר נהדר.
כולנו מתייצבים כאן ביום פקודה, ואומרים לך מכל הלב: תודה!"
…ואתה תעמוד במרפסת נרגש ותנופף לנו ביד,
וכולנו נשיר לך "תודה", כאיש אחד.
שיגיע כבר היום הזה עליו אני חולם, במהרה בימינו, אמן!