יום רביעי ייחול ערב פסח תש"פ והפעם לצערנו בשונה ממה שנכתב בהגדה לא נהייה כולנו מסובין יחדיו… 

והשאלה שעלתה בי,האם הקורונה היא רמז מהיושב במרומים?

 שהגזמנו… שלא הערכנו את הפשטות של חיי היום -יום והשגרה? הם היו לנו כמובנים מאליהם, שחיפשנו  כל הזמן אתגרים והרפתקאות?

או שאולי החברה הדורסנית שהפכנו  להיות גרמה לזעמו? המלחמות הבלתי פוסקות שלנו האחד עם השני החל מקבוצת הכדורגל שאנו אוהדים, פוליטיקה ועד אלימות הן פיזית והן ומילולית.

הייתכן שבכלל הקדמה גרמה לחרון אפו?הרשתות החברתיות המלאות הרס וערס, החושפניות, התמונות, החדירה לחיים של אנשים, התחרותיות ועד התחזות לפרויפילים פיקטיביים. איבוד צלם אנוש…

 

 

כנראה שבערב שאמור יותר מכל לסמן יציאה מעבודות לחרות ומבשר גם  את בוא האביב אנחנו נשב ונעשה חשבון נפש אישי בימים אפורים ומדוכדכים נפשית ומנטלית,

ובעיקר נתגעגע ליקרים לנו שלא לידנו סביב השולחן…, אולי נפגש אתם ב zoom זה יהיה נחמד אבל ממש לא אותו דבר…

 

שיגמר משבר הקורונה (אני מקווה שבמהרה )

השאלה הגדולה שנקבל עליה מענה האם למדנו מנגיף הקרונה *להעריך* אחד את השני את הפשטות…את הטיול ליד הבית את המוכר הנחמד שניגש להציע לנו עזרה בקניון…

או שניווכח שטבע האדם לשכוח ונחזור להיות בדיוק אותו דבר דורסניים תחרותיים לעיתים גם אלימים ושישאלו אותה מה נשמע ומה חדש? נשיב שגרה…רק ימים יגידו ויתנו את המענה.

 

לבינתיים אאחל לכם חג פסח שמח וכשר בריאות איתנה לכולם.

בתקווה לימים טובים יותר