הכול התחיל כגימיק בין החבר'ה: לפני כחצי שנה, ריכז פרדי דבשה, לודאי ותיק, איש עסקים והמו"ל של "שישי בעיר", קבוצה של לודאים ותיקים כמוהו, שהתכנסה מדי יום שישי בבית קפה, של חיים טוויל. כאשר פרדי נוכח שהנוכחות, ההשתתפות, הלהט והעניין גדלים מדי שבוע, החל לשדר את הפרלמנט בשידורים חיים בפייסבוק. הרייטינג של הפרלמנט שובר בכל שבוע שיאים חדשים, ומיטב הסלברטיז באזור לוקחים בו חלק. השבוע התארח בו ראש העיר החבר'המן, יאיר רביבו, שהצהיר: "גם אני צופה קבוע ל בשידורים החיים של פרדי דבשה!"
בסך הכול אחרי כחצי שנה של ותק, הפך הפרלמנט של פרדי דבשה למוסד הכי מדובר בעיר לוד. הוויכוחים הלוהטים המתנהלים במסגרת הפרלמנט מדי יום שישי, בכל הנושאים שעומדים על פרק היום, החל בפוליטיקה וכלה בכדורגל, הפכו לנושא השיחה המרכזי בשיח הציבורי של תושבי לוד, ואף פוליטיקאי ואיש ציבור לא מזלזל בכוחו של הפרלמנט.
הכול התחיל לפני כחצי שנה, כגימיק נחמד. פרדי דבשה ריכז סביבו כמה חברים, שהעלו כל מיני נושאים לדיון, על בורקס וכוס קפה מהביל של בוקר שישי, ברחבת חנותו של חיים טוויל, שנמצאת במרכז הקומנדו המיתולוגי של לוד. מדי שישי הלך מספר המשתתפים וגדל, ואט-אט החלו להופיע בו באופן קבוע ידוענים מלוד ומהאזור כולו. זוהי רשימה חלקית ביותר של חלק מהדמויות שמגיעות למקום באופן כמעט קבוע: חבר מועצת העיר אריה לוי, יעקב הלל, ישראל בן ממס, ג'אן קלוד שיטרית, ועוד. משנוכח פרדי שהעניין בפרלמנט צובר תאוצה, החליט לשדר אותו ב"לייב" (שידור חי) בדף הפייסבוק שלו. בפעמים הראשונות זכה השידור לכמה עשרות בודדות של צופים, אולם עם הזמן הלך הרייטינג וגדל, עד שהגיע לאלפים רבים של צפיות – דבר מדהים במושגים של העיר לוד. בשבועות האחרונים גדל הרייטינג של השידור, עד שיש אומרים, שכמעט אין משפחה בלוד שלא צפתה בשידור החי של הפרלמנט.

ככל שחלף הזמן, יותר ויותר פוליטיקאים ואנשי ציבור ביקשו לקחת חלק בפרלמנט. כך לדוגמה, לפני הבחירות האחרונות, התארחו בפרלמנט עמיר פרץ ממפלגת העבודה-גשר וציוותו, שכלל את יורם מרציאנו, גבי אסרף, עדי פופקו, אלירן לוי ועוד. אבל גולת הכותרת התרחשה ללא ספק בשישי שעבר, עת הפתיע את הפרלמנט ראש העיר החבר'המן, עו"ד יאיר רביבו, שהגיע לביקור, בהופעה נדירה למדי, כשהוא לבוש בג'ינס וטריקו. הרבה תושבים שנקלעו למקום, לא זיהו את ראש העיר, שביום יום הם רואים אותו כשהוא חנוט בחליפה. אין ספק, שההופעה הספורטיבית של ראש העיר שברה מיד את הדיסטנס, וההתרגשות של חברי הפרלמנט הפכה להתלהבות. ראש העיר שמח לשתף פעולה, ופצח בשירים של כל העדות ובכל הסגנונות, כשחברי הפרלמנט מלווים אותו במחיאות כפיים ובשירה. בתחילה שלטו בכיפה השירים המרוקאים והטוניסאים, וכשהגיע לפרלמנט חבר ממוצא גיאורגי, הוכיח ראש העיר שהוא יודע לשיר גם בגרוזינית!
יאיר רביבו נראה בשיאו, זורח ומאושר, כאשר חבורה כה פטריוטית, ותיקה ומגובשת של בני העיר התרכזה סביבו. אחד ממקורביו לחש באוזננו: בדיוק בשביל רגעים כאלו הוא רצה להיות ראש עיר. הישיבות והדיונים הפוליטיים מעניינים אותו הרבה פחות מאשר המגע הבלתי אמצעי עם תושבי העיר. כשהוא מתחכך עם התושבים, הוא משיל מעליו את כל הסממנים הרשמיים, והופך לאחד העם – מפזז, מרקד ומזמר בשמחה ובהתלהבות. רביבו גם הוכיח בפעם המי יודע כמה, את מחויבותו לעיר לוד ולתושביה. ניכר, כי הוא שמח בכל ליבו, כשהוא רואה שבני עירו גאים בלוד, ושיש להם היכן לבלות ולמלא את זמנם בשיחות ובכיף.
אבל מה שהפתיע את כולם, אולי יותר מכל דבר אחר, היא היכרותו של רביבו את תושבי העיר. אם חשבנו שפרדי דבשה, יוזם הפרלמנט, שמעביר את השידורים הישירים ב"לייב", מכיר את כל תושבי לוד, אז יאיר רביבו הפתיע, כשנקב בשמות הנוכחים, זכר את בני משפחותיהם והיכן היו גרים לפני עשרות שנים. ספק רב, אם יש עוד ראש עיר בארץ, שכה מעורב בהווי החיים של תושבי עירו. וכשפרדי הסב את תשומת ליבו לאורחים מסוימים, ידע ראש העיר לתת את הבחנתו החדה בן-רגע: "אלו לא מלוד", פסק, מה שהתברר כנכון. מסתבר שהרבה מתושבי רמלה והסביבה, מתעניינים ומגיעים לקחת חלק בפרלמנט הלודאי.
אחד הנושאים המרכזיים שהעסיק את באי הפרלמנט השבוע, היה הניתוח שהיה אמור לעבור ח"כ לשעבר יורם מרציאנו בארצות הברית, באותו היום. מדהים היה לראות את האהבה שהרעיפו כל הנוכחים על יורם, ועוד יותר מדהים היה להיווכח בקשר הקרוב של ראש העיר עם מי שרק לפני כ-6 שנים היה יריבו המר בהתמודדות על ראשות העיר. אגב, הניתוח של יורם מרציאנו עבר ב"ה בשלום, ועל הביקור של מנכ"ל העירייה בבית החולים בו הוא שוהה, תוכלו לקרוא במדור "צהוב".
אבל לא רק בקיאות בכל מה שקורה בעיר הפגין רביבו, אלא גם זיכרון פנומנאלי. הוא סיפר לנוכחים, כיצד כילד רך בשנים, הוא העריץ את משתתפי "טורניר אורי" (ע"ש אורי מרציאנו ז"ל), שהתקיים מדי שנה בשכונת "בנית" (ממשלתי). בעיקר העריץ את קבוצת "אפוד" שאומצה ע"י פרדי דבשה. ראש העיר סיפר בהקשר זה אנקדוטה מעניינת ומצחיקה: כל כדורגלני הקבוצה, כולל גיסו מיכאל כהן (בעלה של אחותו סימה) היו דוב-דובים (ממוצא מרוקאי), ורק הספונסר דבשה הינו טוניסאי. כאן החלו החבר'ה להתבדח עם ראש העיר בנושאי עדות, וכאמור, ראש העיר הפגין ידע רב בשירי עדות, כשהעוברים והשבים מתלחשים ביניהם אם זה ראש העיר או אדם שדומה לו. אגב סמ"ר אורי מרציאנו ז"ל – ראש העיר שאוהב להתמקד בפרטים, שם לב שאימו שנפטרה בשבוע שעבר, מסרה את נשמתה לבורא בדיוק ביום הולדתו העברי, שחל בתאריך ב' בכסלו. מדהים ומרגש!
ניכר היה, שרביבו נהנה מהמעמד ואוהב את תושבי עירו כמו היו בני משפחתו הקרובה. ראו עליו, שהוא מרגיש שייכות ומחויבות רבה לעיר ולבניה. כשנשאל ע"י חברי הפרלמנט אם יש בדעתו לעבור לפוליטיקה הארצית, הוא הבטיח שלא יעזוב את ראשות העיר, עד שלא יראה מגדלים ובתי מלון בעיר. "עד שהעיר לוד לא תהפוך לתפארת מדינת ישראל, לא אנוח ולא אשקוט", אמר. לפני שעזב, גילה רביבו שהוא פשוט מכור לשידורים החיים של הפרלמנט, והבטיח שמעתה ואילך ישתדל לבקר בו לפחות פעם בחודש. החברים נפרדו ממנו באהבה רבה. "מחמם את הלב לראות, שראש העיר יכול להיות אחד מהחבר'ה, ולנהוג בצניעות ובחברמניות שכזו", סיכם זאת יפה אחד מחברי הפרלמנט הוותיקים.