אבל כבד ירד על העיר לוד בתחילת השבוע, כשנודע על מותו הפתאומי, בטרם עת, של אחד מסמלי העיר: לוי מילר (מירלאשווילי) ז"ל. לוי ז"ל וחברו הטוב מנשה שיבדל"א, היו צמד שכמעט לא נפרד אחד מהשני. הם היו ידועים כשני צדיקים שרק מתי מעט היו מודעים לכל מעשי הצדקה שהם עשו בסתר.

כמה מאתנו יודעים שבכל פעם שמרוץ גולני היה עובר בלוד, לוי היה קונה לחיילים מזון ושתייה באלפי שקלים?! והכל בשקט ובצנעה, ומכיסו הפרטי! "הייתה לו אהבה והערכה מיוחדות לחיילי צה"ל", סיפרו השבוע חבריו הקרובים.

לוי הגיע ללוד בעלייה הגדולה של יהודי גאורגיה (אז "גרוזיה") ללוד, בתחילת שנות ה-70. כבר כעלם צעיר, היה לו חוש עסקי מפותח. הוא פתח את חנות הפלאפל שלו במרכז, וכל ילד זוכר, שגם אם היו חסרים כמה שקלים, לוי האבהי היה מוותר. העיקר שכולם יהיו שמחים ומרוצים. במשך השנים, כאשר קמו חנויות אוכל מהיר למכביר, והחזקת כסף זר הפכה לחוקית, לוי ז"ל זיהה את ההזדמנות, והפך את עסקי הפלאפל המיתולוגי שלו לצ'יינג' (חלפנות כספים). ובמשך כל השנים הללו, המשיך, בטוב ליבו, במתן בסתר.

על נדיבותו הרבה, יעיד הסיפור הבא:

לד"ר ריטה ירושלמיסקי, שעובדת בסניף "אנגלו סכסון" בלוד, וכמעט שאין לודאי שלא מכיר אותה, יש סיפור חיים מעניין ומיוחד. לצד לימודי העיתונאות שלה ברוסיה, היא עשתה קריירה צבאית, והגיעה עד לדרגת רב סרן בצבא האדום. בשנת 1991, מיד לאחר שקיבלו אשרת יציאה מברית המועצות, עלתה ריטה עם בעלה ז"ל ושתי בנותיה יבדל"א לארץ ישראל. המשפחה הגיעה ללוד, וגילתה שאיש לא מחכה לה בארץ. למזלם, פגשו בהם לוי ז"ל ומנשה יבדל"א (שנקראו בפי כל "הגרוזינים מהמרכז"), שעמדו מיד על מצוקתם, ואמרו להם: "תמתינו במקום, ואל תזוזו מכאן". אחרי שעה קלה, כבר הייתה להם דירה בשכירות, ואנשים טובים ארגנו עבורם צלחות, כלי בית, סדינים, אוכל ואפילו עוגות.

מסתבר שבני משפחת ירושלמיסקי לא היו היחידים להם עזרו לוי ומנשה. מספרת ריטה: "לאחר חוויה כזאת של סולידריות, היה ברור לנו שאנחנו נשארים בלוד לתמיד! בעלי הפרופסור הלך לשטוף מכוניות בחברת 'אוויס', ולמד ערבית עוד בטרם ידע עברית, כי כל חבריו לעבודה היו ערבים תושבי לוד. אני התקבלתי לעבודה ברדיו 'רקע', ובעקבות הכתבות שעשיתי עבור הרדיו, התוודעתי לראש העיר היקר, מקסים לוי ז"ל". בשנת 1994 נכנסה ללוד חברת "אנגלו סקסון", שחיפשה עובדים מקומיים משכילים וחרוצים, ומאז השאר היסטוריה. אנו חבים את קליטתנו והישארותנו בעיר ללוי ולמנשה".

בתו היפהפייה של לוי ז"ל, אורית, מספרת לנו כי אביה היה בסה"כ בן 62 במותו. הוא הגיע כמדי יום לחנות, אך מיד הרגיש שאינו חש בטוב, וביקש מבעל החנות הסמוכה להזמין אמבולנס. לצערנו, ליבו של לוי ז"ל לא המתין לבוא האמבולנס, והוא נפטר מדום לב. כל מאמצי הצוות הרפואי להחיותו, עלו בתוהו. לוי הותיר אלמנה: לאה, שני ילדים: מיכאל ואורית, ושלושה נכדים: גפן, לני ושקד. היה סבא, אבא ובעל לתפארת. אוהב-אדם ונדיב, שעשה ותרם רבות לקהילה ולכל תושבי העיר. הוא יחסר לנו מאוד. לוי מילר ז"ל 1957-2019 יהי זכרו ברוך!